36. שביל ישראל.
מצובה לעין לבן. מקטע שלושים ושישה מצפון לדרום.
מרחק 13.5 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – צובה.
נקודת הסיום – עין לבן.
הפרשי גבהים– 375+ 419- מטרים.
איש המסתורין – ממקימי כוח המגן ביישוב העברי. ייצגה עם בעלה את היישוב העברי בחתונת המלך ג’ורג’. הקימה את התנועה לארץ ישראל השלמה. סופרת מחנכת ואגרונומית. עלתה לארץ ועברתה את שמה, שנשאה גם לאחר נישואיה. אשת הנשיא.
שיר עברי – אור בירושלים. הגבעטרון. מילים ולחן: יוסף שריג.
נקודות עניין – צובה, תל צובה, העצים העתיקים, סטף, נחל שורק, עין כרם, ירושלים, קריית מנחם, עין לבן.
מהכניסה לקיבוץ צובה, הולכים מזרחה בתוך הקיבוץ. עוברים ליד בית הארחה ומלון ויוצאים מהשער המזרחי שבצד המפעל לייצור שמשות ממוגנות. עולים בשביל אל תל צובה.
יורדים מהשביל ופונים עם השילוט לכיוון העצים העתיקים. סטייה של 150 מטרים במורד הגבעה מביאה אותנו לעץ זית עתיק בעל גזע חלול ורחב, עד שניתן להתחבא בתוך הגזע. מעט בהמשך אלון עתיק בן מאות שנים. נחזור לשביל ונמשיך למרומי התל. על הגדר שלט ענק אותיות הפונה לכיוון דרום, “החקלאות תנצח”. אנחנו עומדים מצידו הצפוני.
תל צובה הוא אתר מקראי, ובו שרידים מתקופות שונות. הצלבנים בנו כאן מצודה גדולה עם חפיר, חומות וחלקלקות. הם קראו למקום בשם “בלמונט” “ההר היפה” בצרפתית. ייתכן כי קימורי ההר העגול והיפה הזכירו לאבירים את נשותיהם בביתם, ולכן נתנו להר את שמו המליצי. האתר איננו מוסדר לכן יש להיזהר מאד בשיטוט בין החומות ושרידי המצודה. התצפית מחלקו המערבי של התל, משובחת.
בלמונט – תל צובה
יורדים על הכביש לכיוון מזרח. מולנו הולכת ונבנית שכונה צפופה חדשה של מבשרת ציון, יישוב גדול שאוחד ממבשרת ירושלים וממושב מעוז ציון למועצה מקומית אחת. במרכז היישוב, נמצא מבצר ה”קסטל” ששלט על הדרך הראשית לירושלים. כיום גן לאומי. הנביא ישעיהו מספר בנבואתו על הר גבוה, סמוך לירושלים, שממנו תבוא הבשורה על גאולת ציון: “עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם, הָרִימִי אַל תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם”. מכאן שם היישוב.
יורדים מהכביש לדרך עפר קצרה המובילה לחניון עין צובה. סמוך לחניון, מבנה קבר שיח’ איברהים שממנו תצפית אל מרומי התל. ממשיכים לרדת בשביל. עד לצומת מחומשת. מכאן אפשר לסטות מערבה מהשביל כדי לבקר במעיין צובה בו נקבה ובריכת אגירה קטנה. מהצומת המחומשת יורדים עם הסימון, עוברים על גבי סכר קטן שנבנה על ערוץ הנחל וממשיכים עד לכיכר הסטף.
חוצים את כיכר הסטף מזרחה ויורדים בשביל מדרגות סלעי עד לעין סטף.
אתר הסטף, מתפרש על גבי המדרונות הדרום מזרחיים של הר איתן מעל ערוצו העמוק של נחל שורק. עין סטף ועין ביכורה הם שני מעיינות הנובעים מתוכו ומשקים מדרגות חקלאיות (טראסות), זכר לתרבות חקלאית בת אלפי שנים שכמעט ואבדה מן העולם. כאן מגדלים ממש כמו בני ישראל בשעתם גני ירק מושקים – חקלאות שלחין. ובוסתנים שאינם זקוקים להשקיה – זית, שקד וגפן – חקלאות בעל.
בעל ושלחין הם שמות של אלים כנעניים, בהם האמינו עמים, שהיו בארץ לפני בני ישראל. אפשר לבקר בשני המעיינות, ולהיכנס לנקבות שמזרימות מים לבריכות האגירה. לא לשכוח פנסים. באזור ירושלים מאות מעיינות שיכבה. על מדרונות ההרים, נבנו מדרגות, ששימשו את החקלאות. גבוה מהמעיין חקלאות בעל. נמוך מהמעיין חקלאות שלחין המושקית במי המעיין, שזורמים בעזרת תעלות הצפה בהן זורמים המים מטרסה לטרסה.
מעין סטף יורדים במדרגות אל ערוץ נחל שורק. על צלע ההר ממול, מנזר יוחנן במדבר. מעליו בתי המושב אבן ספיר. נחל שורק, שתחילתו בהרי ירושלים דרומית לרמאללה, זורם לאורך 70 ק”מ, דרך בית שמש והשפלה ונשפך לים התיכון צפונית לקיבוץ פלמחים. בעבר הוזרמו אליו שפכים מירושלים, בית שמש, רחובות, יבנה ונס ציונה. לאורך הנחל הוקמו בעשורים האחרונים חמישה מתקני טיהור שפכים המשיבים מים מטוהרים לחקלאות ולאפיק הנחל, כדי לקיים סביבה “רטובה” כל השנה, לכל אורכו. בימים גשומים זורמים בנחל מי שיטפונות רבים.
צועדים בנחל שורק, לכיוון עין כרם. ריח מי הקולחין מהצינור שמתחת לאדמה מורגש היטב בזכות ה”נשמים”. פתחים המאפשרים לאוויר לצאת מהצינור.
בכיכר עין כרם פונים לנחל עין כרם שאתו עולים אל “עמק התימנים”. ב1948 התיישבו ונאחזו בבתי הכפר הנידח, המרוחק והמנותק ממרכז ירושלים, עולי תימן. ברבות השנים הסתפחה עין כרם לירושלים והפכה לשכונת אומנים וידוענים יוקרתית.
עולים במדרגות “גן עדן” ומגיעים אל עין כרם ואל ירושלים עיר הקודש. שכונת עין כרם הינה כפר עתיק וקסום השוכן על מדרונות הרים. עין כרם מיוחדת בזכות אתריה הקדושים לנצרות, בתיה העתיקים והנוף הציורי. על פי מסורות הנוצרים, בכנסיית “יוחנן בהרים”, שוכנת מערה בה נולד יוחנן המטביל. מרים הבתולה, אם ישוע, שתתה ממי המעיין, שבמרכז הכפר. כנסיית “הביקור”, הוקמה לזכר ביקורה של מרים אם ישוע את אלישבע אם יוחנן המטביל בזמן הריונן. בין סמטאות הכפר פזורות גלריות וחנויות. אפשר למצוא גם בתי קפה וגלידריה.
לעין כרם הגיעה רחל ינאית בן-צבי, רעייתו של נשיא המדינה השני, יצחק בן צבי. כאן בכפר הנטוש עין כרם, בשנת 1949 היא בוחרת להקים את כפר הילדים, מוסד חינוכי חקלאי לילדים יתומים. ארבעים שנה קודם לכן הגיעה רחל לראשונה לעין כרם וכך היא מספרת:
”אני נזכרת בביקור שערכתי בעין כרם יחד עם בן צבי וי.ח. ברנר. היה זה בחורף 1909. באחת השבתות בא אלינו ברנר מיפו, וירדנו איתו לעין כרם. היה זה ביום חורף זוהר כיום אביב. שרויים היינו במצב רוח מרומם. משהגענו לעין כרם נעמדנו במעלה הבקעה מוקסמים מהנוף המופלא שהתגלה לעיננו. הרים מזה ומזה. בעיני רוחנו ראינו כפר עברי קדום. בתי פלאחים, מנזרים וכנסיות מפוארות, ומולנו המעיין המהולל שמימיו, הניגרים החוצה, מהווים שלוליות דלוחות, מקום משחק לילדים ערביים המשחקים במים”.
עין כרם מזוהה על ידי הנוצרים כמקום הולדתו של יוחנן המטביל. יוחנן המטביל מופיע בברית החדשה. יהודי בן תקופת בית שני, מורה רוחני, קרוב משפחתו של ישוע. הוא מתואר כמבשר בואו של ישוע וכמטבילו, ומכאן כינויו. האבטיפוס לדמותו הוא אליהו הנביא, שמתואר בספר מלאכי כאדם שעתיד לבשר על בוא המשיח.
מטפסים בשביל לכיוון דרום מזרח. יוצאים מעין כרם ועולים במעלה ההר בין עצי זית וטרסות עתיקות. מכתף ההר מביטים על עין כרם ועל מנזר גורני, ובו ה”מוסקוביה”, כנסייה רוסית זהובת צריחים עגולים. עולים אל שכונת קריית מנחם משכונותיה הדרומיות של ירושלים. בשכונה שנבנתה בשנות החמישים של המאה הקודמת, רחובות בשמות ארצות רחוקות. איסלנד, ניקרגואה, פנמה, דהומיי. אלו שמות מדינות שהצביעו בעד הקמת תכנית החלוקה בכ”ט בנובמבר 1947. חוצים את כיכר אורה ויורדים דרומה במדרונות רכס לבן אל נחל רפאים ואל עין לבן. עין לבן הוא מעיין שכבה שהותקן כאתר פנאי ובו בריכות שכשוך, בוסתנים מדשאות והמון ירושלמים נופשים בסופי שבוע.
זו נקודת הסיום של המקטע.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
© כל הזכויות שמורות.