גבעת התור – גבעת החיוך והתקווה
גבעת התור היא רכס כורכר קטן בצפון מערב נס ציונה. פסגת הגבעה היא הנקודה הגבוהה ביותר בתוך תחומי העיר נס ציונה ומשקיפה על מרחבי העיר ועל הסביבה.
מסלול טבע קל, עשיר בפינות חמד ונקודות עניין. בלב אזור עירוני.
משך הביקור – שעה. נגיש בחלקו.
איך מגיעים ? כותבים ב- wase “חניון המאה ואחד” בנס ציונה. פינת רחוב – ההסתדרות עם רחוב המאה ואחד. חונים ועולים בעקבות השלט החום “מצפה הפרשים הניו-זילנדיים”.
“תור” הוא יונת בר. “הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו” נכתב בשיר השירים מהתנ”ך. זה השם שנתנו תושבי נס ציונה לגבעה המתנשאת בצפון העיר.
ממגרש החנייה, עולים בשביל הנגיש המתעקל ופוגשים פסל מתכת סוריאליסטי ענק, עשוי חלקי מכונות מתכת חלודות. הפסל – “מרכבה 2002” מעשה ידיו של הפסל יעקב דורצ’ין, צופה על העיר המתפתחת כשגבו אל גבעת התור.
בקרבת הפסל מחצבת כורכר ישנה, מעליה מצוקי כורכר ומחשופים רבי שכבות המספרות את הגיאולוגיה של היווצרות הכורכר. בבסיס המצוקים, נמצא מחילות של שועלים. המצוקים מנוקדים בחורים ובמחילות, שחצבו שרקרקים. השרקרק, ציפור מיוחדת מגיע לכאן בחודש מאי מאפריקה הרחוקה, כדי לקנן במצוקי הכורכר. הוא חוצב, חורים עגולים וקטנים במרכז המצוק, לעומק של שני מטרים ובהם מגדל את גוזליו. לאחר שפורחים השרקרקים משמשות המחילות למגורים עבור מיני ציפורים אחרים כמו כוס החורבות ושלדג לבן חזה.
הכורכר הינו סלע משקע פריך נקבובי שנוצר מדיונות חול שהגיע מהים, והתאבנו במהלך שנים רבות. סלע הכורכר נדיר וייחודי בעולם וכמעט שאין כמותו מחוץ לישראל. גבעות כורכר כאלו היו נפוצות במישור החוף ובשפלה. כיום כמעט ולא נותר מהן שריד, עקב בניה, סלילה וחקלאות.
ברום הגבעה פונים ימינה (מזרחה) אל עץ הפיקוס הגדול. תחת העץ פינת זיכרון והנצחה לדן זומר שנרצח במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר. דן זומר, הוא הנין של משה שימקו. שבזמן ה”מאורעות” 1936-1939 שמר לבדו על העיר ועל הדרך אליה מעמדת השמירה והתצפית המבודדת שהייתה בראש הגבעה. מונצחים גם בני המשפחה, תמיר ויוסף שימקו. בעקבות ההנצחה נוסף לגבעת התור התואר – “גבעת החיוך והתקווה”.
עץ מסוג ענק “פיקוס השדרות” מצל על הפינה. הגזע מפוצל ומתרחב לבסיס עבה וגדול. לפני כחצי יובל נשרף העץ כולו. האש כילתה את פנים הגזע את הנוף וחלק מהשורשים. לאחר מאמצים הצליחו עובדי עריית נס ציונה ורשות הטבע לכבות האש והעץ התאושש וגדל מחדש. ענפיו משמשים כגן משחקים לילדים המטפסים ותחתיו פורשים שמיכה בטבע זוגות אוהבים.
מעץ הפיקוס, חוזרים אל ברכת הבטון הגדולה. הבריכה איננה פעילה כיום אך בעבר שימשה כמקור המים של נס ציונה ושל פרדסי התפוזים שהקיפו את העיר. עוברים בשביל צר את הבריכה לכיוון מערב והולכים במרחב הטבעי של הגבעה עליה מתקיימים מיני צומח רבים, חלקם נדירים ואנדמיים, בסכנת הכחדה. איריס ארגמן, קורנית מקורקפת, מתנן שעיר, שום תל אביבי, ביחד עם מינים מתפרצים או פולשים כמו שרביטן השיח ולנטנה ססגונית. בסוף הקיץ מעטרים חצבים את מדרונות הגבעה.
במערב הגבעה, מצפה הפרשים הניו-זילנדים, שהוקם לציון 100 שנים ל”קרב עיון קרא” ההיסטורי במלחמת העולם הראשונה. בקרב קשה ועקוב מדם כבשו כוחות הגדוד הניו-זילנדי הרכוב מחיל המשלוח המצרי של הצבא הבריטי את האזור מידי העותומנים הנסוגים.
מכאן אפשר להשקיף מערבה אל המרחב הירוק, המושבים בית חנן ונטעים והים שמבצבץ ביניהם. על השטח הקרוב מקודמת תכנית בניה שתנתק את הגבעה מהמרחב הירוק, תכתר אותה בשכונות מגורים ותכלה את מגוון המינים הטבעיים שמתקיימים על הגבעה.
חוזרים לחניון בשביל עליו הגענו. שומרים על הטבע ומשאירים נקי.
