39. שביל ישראל.
מנתיב הל”ה למצפה משואה מקטע שלושים ותשעה מצפון לדרום.
מרחק – 12 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – נתיב הל”ה.
נקודת הסיום – מצפה משואה.
הפרשי גבהים– 143+ 580- מטרים.
איש המסתורין – יצא לחפש אתונות ומצא מלוכה. הר בגלבוע על שמו. בערוב ימיו יצא מדעתו. מלך ישראל הראשון.
שיר עברי – “גוליית”. להקת כוורת. מילים אלון אוליארצ’יק ודני סנדרסון. לחן: דני סנדרסון.
נקודות עניין – תל שוכו (גבעת התורמוסים), חרבת קיאפה, תל עזקה, מצפה משואה.
מהכניסה לנתיב הל”ה פונים לכיוון מערב. חוצים דרומה במעבר מתחת לכביש 375. פונים מערבה וחוצים את צמת עדולם. עולים אל הגבעה שמדרום, לאורך הכביש, המוביל אל מושב אדרת. נפרדים מהכביש ליד חניון יום נחמד עם שולחנות וצל. עלייה תלולה, סלעית אך קצרה מעלה אותנו אל גב שלוחה עליה צועדים לכיוון מערב אל תל שוכו, הידוע גם כ”גבעת התורמוסים”. על התל סימני התיישבות רבים. בורות מים, טרסות, גתות, בסיסי חומות ומבנים. בחודש מרץ נצבע התל בכחול עז. תורמוס ההרים פורח בהמוניו לתפארת.
בקצה השלוחה, תצפית יפה על עמק האלה. במערב, תל עזקה. מצפון, בית שמש רבתי. עיר שמתפתחת בקצב מסחרר. מביטים למטה אל העמק 3000 שנים לאחור אל ספר שמואל פרק יז.
בצד האחד עומדים בני ישראל בראשות שאול. בצידו השני של העמק, פרוש הצבא הפלישתי.
וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם.
לפלישתים היה את גליית הענק, שהציע לערוך דו-קרב במקום להילחם צבא מול צבא. בני ישראל פחדו מאד. מי יוכל לגליית?
“וַיִּגַּ֥שׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י הַשְׁכֵּ֣ם וְהַעֲרֵ֑ב וַיִּתְיַצֵּ֖ב אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם” עד שדויד הקטן והאדמוני הגיע כדי לסייע לאחיו הגדולים באספקה. שאול ובני ישראל פקפקו בדוד, שיצא מול גליית.
וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד אֶת־יָד֜וֹ אֶל־הַכֶּ֗לִי וַיִּקַּ֨ח מִשָּׁ֥ם אֶ֙בֶן֙ וַיְקַלַּ֔ע וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י אֶל־מִצְח֑וֹ וַתִּטְבַּ֤ע הָאֶ֙בֶן֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיִּפֹּ֥ל עַל־פָּנָ֖יו אָֽרְצָה׃ נוַיֶּחֱזַ֨ק דָּוִ֤ד מִן־הַפְּלִשְׁתִּי֙ בַּקֶּ֣לַע וּבָאֶ֔בֶן וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י וַיְמִתֵ֑הוּ וְחֶ֖רֶב אֵ֥ין בְּיַד־דָּוִֽד׃
הקרב הקצר, זכה לתהילת עולם כדוגמא להפיכת חיסרון ליתרון. דויד ניצל את תורפת גוליית הכבד המשוריין, הפתיע אותו וקלע בו מרחוק. תעוזה, אמונה יוזמה והתקפיות.
יורדים מהגבעה אל חניון היום. חוצים את הכביש ואת ערוץ נחל האלה לצד צפון. הולכים בין חלקות שקדים, בצד עצי אלה ועצי “שיטה מלבינה”, שנדירה בישראל ונפוצה בעיקר בסוואנה האפריקאית. עולים על הרכס שמצפון. פונים מערבה ולאחר כמה מאות מטרים, סוטים מהשביל כדי לבקר ב”חורבת קיאפה”.
“קיאפה” או מבצר האלה, הייתה עיר מבוצרת בממלכת יהודה, מתוארכת לזמן דוד המלך, שנבנתה וחרבה לאחר דור אחד בלבד. העיר מזוהה כ”שעריים” המקראית, הנזכרת בסיפור דוד וגוליית, בזכות שני השערים שנמצאו בחומת העיר. באתר נמצא גם דגם מקדש מפואר עשוי אבן ומגולף בעיטורים אדריכליים. יש האומרים כי זהו דגם של בית המקדש, שנבנה באותה התקופה. ממצא חשוב יותר הוא אוסטרקון – שבר חרס עליו כתובת בעברית עתיקה, הקדום ביותר שנמצא. כתובת אחרת מזכירה את שמו של “אשבעל” בנו של שאול שמלך אחריו, עד שהודח בידי דוד.
לאתר “חורבת קיאפה” חשיבות בוויכוח האקדמי-היסטורי בין תומכי ה”ממלכה המאוחדת”, שהתקיימה לפני הפיצול לממלכות ישראל ויהודה, לבין מקטיניה, שטוענים כי המקרא מפריז בעוצמתה.
מחורבת קיאפה ממשיכים מערבה ויורדים בתלילות אל כביש 38 אותו חוצים מלמטה, בערוץ נחל האלה. בתוך הערוץ חלוקי אבן. ייתכן כי אחד מהם שימש את דויד כדי להרוג את גוליית.
“וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ, וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט–וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ; וַיִּגַּשׁ, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי.” שמואל א’ יז מ.
מתרחקים מעט מהכביש ופונים דרומה בשביל צר בין כרמים. פונים שוב מערבה ועולים בעליה תלולה (שביל אש) אל חורבת “שקלון”. על הפסגה אבן “שכב” ששימשה בעבר כ”ים” לבית בד עתיק המפיק שמן זית. לידה אגן איגום שמן. מכאן מתחברים לשביל הבורות והבארות.
אנחנו נמצאים ב”פארק בריטניה”. קק”ל, העניקה את השם בזכות תרומות של יהדות בריטניה. ממזרח לכביש 38 מצוי פארק צרפת ומצפון לפאר צרפת, פארק ארה”ב.
יורדים דרומה ומערבה על קטע קצר מ”שביל הבורות והבארות” המסומן באדום. ליד עץ אלון זקן גדול ומרשים, פונים מערבה בדרך לבנה עד לכביש 353. חוצים אותו בזהירות. שדה הראיה של הנוהגים מוגבל וכדאי חסום את הכביש במקרה של קבוצה. יורדים אל הוואדי. ליד אלה אטלנטית גדול נמצא “ספריית שביל”. ארגז ובו ספרי קריאה לטובת ה”שביליסטים”.
בוואדי פוגשים את “שביל האלות”, שנקרא על שם האלות הנפוצות בארץ. אין המדובר באלות אליהן סוגדים עובדי אלילים, אלא בשלושה מיני אלות הנפוצות בארצנו. אלת המסטיק, אלה ארץ ישראלית, אלה אטלנטית.
שלושת מיני האלה מהווים מרכיב חשוב בחורש וביער הים-תיכוני של ארץ ישראל. אלה אטלנטית היא בכלל עץ של יערות ערבה פתוחים. השרף של אלת המסטיק משמש להכנת גומי-לעיסה, “מסטיקא”. לאלה הארץ ישראלית פרי אדמדם ועפצים מוארכים. דמויי תרמיל, המתפתחים בעקבות פעילות של כנימות או צרעות. העפצים מאדימים לקראת השלכת ולבסוף משחירים ונרקבים.
עפץ הוא “נגע” שנוצר בעקבות הטלת ביצי חרק לעלה או לענף. החרקים ייחודיים לצמח. העפץ גורם כנראה לשינוי הורמונאלי בצמח ובכך מקבל מהפונדקאי מים, הגנה וחומרי הזנה לטובת התפתחותו.
דיו כשר לספרי תורה ומזוזות מופק מעפצים.
עולים בשביל האלות אל חניון שריגים, ממנו עולים דרומה לכיפה בשם “חירבת עקבה”. במקום שולחנות וספסלים. יורדים בשביל נוח, חוצים את כביש הגישה למצפה משואה. עולים ב”שביל אש”. עליה תלולה עד למצפה משואה. שביל אש הוא שביל מלאכותי שנועד להפריד בין חלקי יער נטוע כד למנוע התפשטות שריפה.
במצפה משואה, עולים אל מרפסת התצפית הצמודה למגדל. משואה היא לפיד או מדורה המשמשת לאיתות בלילה, ממקום גבוה. מהמצפה תצפית פנורמית על מרחבי שפלת יהודה. הרחק במזרח הרי חברון. בצפון, בית שמש. במערב, מישור החוף הדרומי והערים קריית גת אשדוד ואשקלון.
כאן מסיימים את המקטע.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
© כל הזכויות שמורות.