- שביל ישראל.
מבית מאיר לצובה. מקטע שלושים וחמישה מצפון לדרום.
מרחק – 14 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – חניון המסרק.
נקודת הסיום – צובה.
הפרשי גבהים – 458+ 354- מטרים.
איש המסתורין – כתב ספר שתורגם ליותר מ- 70 שפות. נספה בשואה. הספר היה בעצם יומן.
שיר עברי – מסביב למדורה. דורית ראובני. מילים: נתן אלתרמן. לחן: יאיר רוזנבלום.
נקודות עניין – המסרק, מערת קדושים, הר כרמילה, נחל כיסלון, עינות בוקר.
מחניון הלילה המסרק, עוברים לצידו הדרומי של הכביש ויורדים בדרך לכיוון הר כרמילה.
שמורת “המסרק” הסמוכה, קיבלה את שמה בזכות עצי אורן ירושלים, הצומחים בפסגתה ומזכירים מרחוק צורה של מסרק לשיער. סמוך למסרק, מושב בית מאיר. משלט 17, המסרק והכפר בית מח’סיר הסמוך, נכבשו על ידי חטיבת הראל של הפלמ”ח במלחמת הקוממיות.
בפסגת ההר נמצאת מעין קרחת יער, שבחלקה הצפוני ממוקם מבנה קבר שייח’ אחמד אל–עג’מי. על פי המסורת המוסלמית, אחמד אל–עג’מי היה ממלוויו של הנביא מוחמד ושימש כספר שלו. אין פלא כי המסרק והספר נמצאים באותו המקום.
הולכים על דרך עפר לבנה המובילה בקו גובה אחד צמוד לשכבת סלע חוואר. חוואר הינו סלע משקע ימי, דק גרגיר, פריך, רך וסופח מים. צבעו בדרך כלל צהבהב. בשל אטימותה למים, שכבת סלע החוואר משמשת כ- “אקוויקלוד”, שכבה העוצרת חלחול מים, מתחת לשכבת סלעי הגיר האוצרת את המים, ה”אקוויפר”.
זו הסיבה שרבים מן המעיינות בהרי ירושלים נובעים בממשק שבין שכבות סלע הגיר והדולומיט (האקוויפר) לבין שכבבת סלע החוואר (האקוויקלוד). “חוואר בית מאיר” היא תצורה של שכבות חוואר בין שכבות של דולומיט, שהוא סוג של אבן גיר.
למטה, וואדי עמוק הוא נחל כיסלון. מעברו הדרומי מתנשאים רכס שמשון ושלוחת הרטוב. מעבר להם בתי העיר בית שמש, הנגלים לעינינו בדרום מערב.
בית שמש נזכרת פעמים רבות בתנ”ך. גבול שבט יהודה, העיר אליה החזירו הפלישתים את ארון הקודש שנבזז, המקום בו ניצח יהואש מלך ישראל את אמציהו מלך יהודה ועוד. בבית שמש, שרידים ארכיאולוגיים רבים מהתקופה הכנענית ועד לחורבנה בסוף בית ראשון. בית שמש כיום עיר שאוכלוסייתה נושקת ל 200 אלף נפשות. רוב תושבי בית שמש חרדים והעיר מתפתחת בקצב גבוה.
מגיעים למעקה בטיחות בצד הדרומי של הדרך. בצד צפון, מעלינו, פסגת הר כרמילה. עוזבים את הדרך הלבנה ויורדים מטה במדרגות, אל נחל כיסלון. הירידה תלולה ובסיומה הולכים ביער הקדושים, עד למערת בני ברית. ליד המערה, חניון יום, שולחנות פיקניק וספסלים.
יער הקדושים הוא יער נטוע לזיכרם של ששת המליונים שנספו בשואה. ברחבי היער מוצבות אנדרטאות לזכר קהילות שנכחדו בשואה. לפני שניטע היער, היה האיזור “הר טרשים קירח”. בשנת 1867 סייר בארץ עיתונאי אמריקאי צעיר בשם מארק טווין. הוא מתאר את נופי הארץ כך-
“נדמה לי שמכל הארצות בעלות הנוף המדכדך, ארץ ישראל מחזיקה בכתר. הגבעות קירחות, צבען דהוי, וצורתן רחוקה מלשובב את העין. העמקים הם מדבריות מכוערים המעוטרים בשוליהם בצמחייה דלה שפניה כמו אומרות יגון וייאוש. ים המוות וים הגליל נמים את שנתם בלב מרחב גדול של גבעות ומישורים, שבו מבטך איננו פוגש שום גוון מלבב, שום עצם מרהיב, שום מראה ענוג חולם בערפילי ארגמן או מנומר בצללי עננים. כל קו הוא גס, צורם וכל תו הוא חד, ללא פרספקטיבה – המרחק אינו מחולל כאן קסמים. זוהי ארץ משמימה, חסרת תקווה, שבורת לב.”
אלפי שנים של מרעה, כריתת עצים ושריפתם, גרמו להיעלמות החורש והיער מנופי הארץ שנראתה חשופה, עירומה ויבשה.
ביער הקדושים, שלושה אתרי זיכרון מרכזיים – מערת בני ברית, שביל אנה פרנק ואנדרטת “מגילת האש” שנמצאת ליד מושב כיסלון, אליה מוביל שביל היוצא ממערת בני ברית.
ארגון “בני ברית” קידש את המערה ונטע את עצי יער הקדושים ביחד עם קק”ל. לאורך השנים נערכו במערה טקסי תנועת הנוער “בני ברית”.
בני ברית הוא ארגון צדקה יהודי בין־לאומי שעוסק בשלום העם היהודי ומדינת ישראל וגם נאבק נגד אנטישמיות ונגד צורות אחרות של אפליה.
הארגון הוקם ב-13 באוקטובר 1843, על ידי 12 מהגרים יהודים מגרמניה ביושבם בבית הקפה “אהרון סינהיימר” שבלוואר איסט סייד במנהטן שבניו-יורק. היזם היהודי הנרי ג’ונס הנהיג את התנועה בשנותיה הראשונות. הארגון החדש היה ניסיון של הקהילה היהודית להגן על עצמה ממה שכונה על ידי אחד מן המייסדים “מצבם העגום של היהודים במולדתנו החדשה”. בישראל פועל הארגון מ1888. מחבריו הבולטים לאורך השנים – אליעזר בן יהודה, דוד ילין, מאיר דיזנגוף ועובד בן עמי.
שביל אנה פרנק נמצא סמוך למערה ובו הסברים על דמותה וציטוטים מיומנה. בסיומו, מיצג הממחיש את מבטה של אנה הכלואה בחדר קטן אל עץ הערמונים הנשקף מבעד לחלון.
“אנה פרנק אחת מרגשת אותנו יותר מרבים אחרים שסבלו כמוה, אך דמותם נותרה בצל. אולי עדיף כך; לו היינו מסוגלים לקלוט את הסבל של כל האנשים הללו, לא היינו יכולים לחיות”. פרימו לוי.
עולים אל הרכס שמדרום לנחל כסלון בדרך נוף הצופה אל אגן הנחל. ממשיכים בה עד לחניון כסלון בו נמצא שולחנות, צל ומפגש עם כביש צר ומפותל שמחבר בין צובה לבין אשתאול.
מושב כסלון נושא את שם “כסלון” המקראית, הנזכרת בספר יהושע בתיאור נחלת שבט יהודה: ”וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה אֶל-הַר שֵׂעִיר וְעָבַר אֶל-כֶּתֶף הַר-יְעָרִים מִצָּפוֹנָה הִיא כְסָלוֹן וְיָרַד בֵּית-שֶׁמֶשׁ וְעָבַר תִּמְנָה”. בעבר היה כאן כפר ערבי “כסלא” ששימר את השם העברי המקורי.
הירידה מהשביל ל”עיינות בוקר” נמצאת כ 500 מטרים מזרחה מהחניון, בעיקול הדרך. אפשר לרדת בזהירות עד למעיינות ששופצו לאחרונה לרווחת המטיילים. “עיינות בוקר” הם בין המערביים במעיינות השכבה שבהרי ירושלים.
חוזרים לשביל וממשיכים לצעוד. ברכס שמצפון רואים את המושבים, שורש ושואבה ומעליהם היישוב קריית יערים שנקרא על-שם העיר המקראית המוזכרת בתנ”ך. זו הייתה אחת מארבע ערי הגבעונים שכרתו ברית עם בני ישראל ואליה הובא ארון הברית לאחר שהוחזר משבי הפלשתים.
יורדים בדרך הנוף הנוחה אל ערוץ שעולה מזרחה בין מושב גבעת יערים לבין “איתנים”, בית חולים לתשושי נפש. חוצים את כביש הכניסה למושב גבעת יערים. מביטים דרומה אל צלע ההר. כאן נמצא אחד ה”פילים הלבנים” הנדירים בישראל. בניין בהיר נטוש גדול ממדים, שנבנה כמלון יוקרתי בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים. הפרויקט לא הושלם ומאז עומד המבנה כמו שהוא.
ממשיכים לאורך כרם יפה. חולפים ליד בית העלמין של צובה ומגיעים לסיום המקטע במגרש החניה של ה”קיפצו-בה”, אתר פנאי לילדים ומשפחות, בכניסה לקיבוץ פלמ”ח-צובה.
צוֹבָה או פַּלְמָ”ח הוא קיבוץ שיתופי, שהוקם על ידי הפלמ”ח. הקיבוץ נמצא על שלוחת הר שגובהה 735 מטר מעל פני הים, ולידו נמצא תל צובה שגובהו 769 מטרים מעל פני הים.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
הגהה ועריכה לשונית – מרב נוב
© כל הזכויות שמורות.