- שביל ישראל.
מנתניה לשפיים. מקטע עשרים ושבעה מצפון לדרום.
מרחק – 12 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – פארק שלולית החורף נתניה.
נקודת הסיום – שפיים.
הפרשי גבהים– 124+ 116- מטרים.
איש המסתורין –סקוטי שנולד בצפון הודו. אהב לאכול בצל חי. סימן ההיכר שלו – כובע שעם. התמחה בלוחמה זעירה בצבא הבריטי. הקים את פלוגות הלילה המיוחדות – SKS . “הידיד”.
שיר עברי – וואלס להגנת הצומח. מילים ולחן: נעמי שמר.
נקודות עניין – שמורת איריס ארגמן. שלולית פולג, חוף פולג, נחל פולג, שמורת פולג, מכון ווינגייט, געש, שפיים.
מפארק שלולית החורף עולים על הגשר שמוביל אל שמורה בשם “איריס הארגמן” או שמורת האירוסים. יורדים בשביל החולי אל שפת הים. בחודש פברואר, פורח כאן איריס הארגמן, מסדרת איריסי ההיכל. נכון לומר איריס וגם אירוס. פרח האיריס נבחר כסמל החברה להגנת הטבע. פרח מרשים ויפה הפורח רק בישראל. איריס הארגמן מתרכז במספר אתרים במישור החוף. לאיריס אין צוף. הוא מתרבה באמצעות התפתחות של קנה שורש ויוצר “קלון” – ריכוז של איריסים, שהתפתחו מאותו קנה שורש. פרח לא מפרה פרח מאותו הקלון. לכן נזקק גם להאבקה. המאביקים שלו הם חרקים, המגיעים אליו בלילה כדי להצטופף ולמצוא מחסה בין עלי ה”היכל”.
חוזרים אל חוף הים. נחל פולג נשפך לים סמוך לחוף רחצה מוסדר עם מקלחות ושירותים. פונים מזרחה ומתקדמים לאורך הגדה הצפונית של הנחל, עד לכביש 2 אותו חוצים מלמטה. אחרי כמה מאות מטרים חוצים את הנחל בגשר אל הגדה הנגדית שעכשיו ממערב לנו. נכנסים לשמורת “שער פולג” בה הולכים עד לאתר “אודים” הישן, המקום בו עלה לקרקע מושב אודים הסמוך. בין אורנים עתיקים אפשר לשמוע רעש חזק של ציוץ ציפורים צווחות. למעלה על הענפים, מזהים מושבות קינון ענקיות משותפות של “תוכים נזיריים”.
שער פולג הוא תעלה ש”חותכת” את רכס הכורכר המרכזי במטרה לנקז את נחל פולג, על ממנת לאפשר למים לזרום לים ולמנוע את היווצרות ביצות ממזרח לו. ה”שער” המקורי נחצב על ידי הכנענים והורחב על ידי הרומאים. הפירצה נסתמה עם השנים וב1935 נפתחה על ידי המתיישבים הציונים כדי לנקז את הביצות שנוצרו ממזרח לו. לפני שעולים אל התצפית כדאי ללכת בתוך ה”שער” עצמו בשביל שהוסדר עם מעקה בטיחות.
מרכס הכורכר בולט במערב, מכון ווינגייט, המרכז למצוינות בספורט של מדינת ישראל. המכון מרכז את פעילות הספורטאים האולימפיים ואת המעטפת לספורטאי ההישג של מדינת ישראל. במכון נמצאים מתקני ספורט רבים המותאמים לתקן האולימפי. המכון נקרא על שמו של אורד ווינגייט – “הידיד הלוחם”, קצין בריטי שעזר ותמך במאבק להקמת המדינה בזמן המנדט הבריטי.
ממשיכים עם השביל דרומה על שביל יפה בראש הרכס. ממערב , אגם יקום שנוצר עקב עליית מי תהום לתוך מחצבת כורכר. יורדים מהרכס אל חורשת אקליפטוסים, עוברים ליד מטע, פונים חזרה אל גבעת כורכר, עליה צומחים שפע שיחי רותם, שבחודש ינואר מלבינים בפריחתם.
מתחברים לכביש שירות שמוביל אל מתחם יקום – תחנת דלק, חנות נוחות, חומוס טוב ובורקס נפלא .
חוצים את כביש 2 על הגשר למערב. נכנסים לשמורת הטבע געש. השביל פונה דרומה. אפשר לרדת לחוף הים ואפשר ללכת בשביל ישראל על גבי רכס הכורכר מעל המצוק. עוברים פינת ישיבה מוצלת ועוקפים ממערב את קיבוץ געש. מי שבחר ללכת על שפת הים, יוכל לעלות כאן ולהתחבר לשביל. אין להמשיך דרומה על החוף עקב סכנת התמוטטות מצוקי הכורכר.
קיבוץ געש הסמוך, נוסד בשנת 1949 על ידי עולים מתנועת השומר הצעיר בדרום אמריקה. על פי אגדה מקומית, שם היישוב ניתן לו על ידי אברהם הרצפלד, שבמפגש עם חברי הקיבוץ אמר: “אני רואה שאתם דרום אמריקאים רועשים גועשים, ואני מציע לכם את השם “געש'”. הקיבוץ עבר תהליך הפרטה והפרדה כלכלית בין הפרט לכלל. מרבית חבריו עובדים ב”עבודות חוץ”. כלכלת הקיבוץ משלבת תעשייה (געש תאורה), חקלאות (דשא מוכן געש, מטעים, רפת “חוף השרון”), תיירות אירוח ופנאי (מרחצאות חמי געש, אירוח כפרי געש), ומרכזים מסחריים (חצר געש).
מגיעים למגרש חניה חולי. נכנסים דרך שער להולכי רגל לגן לאומי חוף השרון. השביל עצמו עובר בצדה המזרחי של השמורה, אך מומלץ מאוד ללכת על הסימון האדום ולהנות מתצפיות נהדרות עם הסברים על היווצרות הכורכר ועל החי והצומח בשמורה. משקיפים למטה מגובה עשרות מטרים על החוף הסלעי.
הסימון האדום מגיע לקצה הדרומי של שביל המצוק ומתעקל מזרחה. אחרי כמה דקות הליכה, בשער היציאה הדרומי של השמורה, מתחברים לשביל ישראל, שחוצה השמורה בין דיונות חול מכוסות בשיחי רותם.
ממזרח לנו קיבוץ שפיים, השוכן במקומו משנת .1935 לידו בית הספר המשותף של קיבוצי חוף השרון ומשרדי המועצה האזורית. סמוך, שכונת קרוואנים שנבנתה לאחר טבח שבעה באוקטובר עבור מפונים מעוטף עזה. בעיקר חברי קיבוץ כפר עזה. חברת הקיבוץ, המשוררת רחל שפירא, כתבה את השיר “מה אברך”, אשר הולחן על ידי יאיר רוזנבלום. השיר הוא אחד משירי הזיכרון הידועים ביותר בתרבות הישראלית.
נכון לכתיבת שורות אלו לאחר 730 יום, טרם חזרו המפונים לביתם בקיבוץ.
זו נקודת הסיום של המקטע.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
עריכה לשונית והגהה – מרב נוב
© כל הזכויות שמורות.