70. שביל ישראל.
מספיר לנחל עשוש. מקטע שבעים מצפון לדרום.
מרחק – 17 קילומטרים. כולל הליכה מנהלתית של 4 ק”מ ליישוב צוקים.
נקודת ההתחלה – שער היישוב ספיר.
נקודת הסיום – היישוב צוקים.
הפרשי גבהים– 163+ 114- מטרים.
איש המסתורין – יהודי שעלה מארה”ב. שמו הפרטי גיל שם משפחתו אם הפנינה. אבי היישוב עיר אובות.
שיר עברי – ערבה ערבה. ששי קשת. מילים: יעקב אורלנד לחן: מרדכי אולרי-נוז’יק.
נקודות עניין – ציר המעיינות, דרך הבשמים, מואה, צופר, מחל עשוש.
יוצאים מצידו המערבי של יישוב ספיר ומתחברים לשביל ישראל, בדרך דרומה. ממערב לנו, הר הנגב וממזרח כביש 90, הערבה והרי אדום, שבירדן. אפשר לראות את ה”סילו” מתנוסס לגובה, באזור התעשיה ספיר.
הסילו הענק, הינו מאגר גרעיני חיטה ענקי אשר נבנה בשנות השבעים על מנת להאכיל “אלפי תרנגולי-הודו אשר מעולם לא הגיעו לערבה”. הולכים דרומה על “ציר המעיינות”, שנקרא כך בזכות מספר מעיינות שנבעו בנקודת המפגש בין הר הנגב לבקע ים המלח והערבה. עין חצבה, עין רחל, עין שחק, עין תמיד. מעיינות אלו נשאבים ומספקים מים ליישובי הערבה, לשתייה ולחקלאות. מערכת המים של יישובי הערבה, איננה מחוברת למערכת המים בצפון ישראל אלא מערכת מים עצמאית.
קו הגבול בין ההר למישור, שבו עובר שביל ישראל, הוא גם קו השבר הגיאולוגי, שיצר את הבקע בצידה המזרחי של ישראל, מעמק החולה ועד ראש מפרץ אילת, שהערבה היא חלק ממנו. לאורך קו השבר מצויים מים בעומק האדמה, ובכמה נקודות צפונית למרכז ספיר הם נובעים על פני הקרקע בצורת מעיינות (עין רחל, עין שחק, עין תמיד). את מיקום המעיינות מסגירה צמחייה חובבת מים, המושכת בעלי חיים מדבריים למרעה.
מגיעים אל “גבעת צפרדע”, המזכירה בצורתה, צפרדע כורעת מוכנה לזינוק. סמוך לגבעה על השביל שרידי באר חפורה שיבשה ומבנה קטן ונטוש. במקום זה התיישב שמחה פרלמוטר בשנות השישים של המאה הקודמת. מאוחר יותר נדד צפונה והקים את “עיר אובות”, ליד תל היסטורי הסמוך לעין חצבה, 30 קילומטרים צפונה מכאן.
“אובות” נזכרת בתנ”ך בספר במדבר, כאחת התחנות בהן חנו בני ישראל כשיצאו ממצרים. ” ויסעו בפנון ויעברו באבות “. פאנון נמצאת לא הרחק מכאן בעבר הירדן והיא המקבילה של תמנע – בנחל פאנון מופקים עד היום עפרות נחושת. מבחינה גיאולוגית, הצד הירדני צפוני לצד הישראלי של הבקע כ-80 קילומטרים, עקב תזוזת הלוחות הטקטוניים. אם פאנון סמוכה לאובות, ככתוב בספר במדבר, ייתכן ונמצא את אובות בסביבה.
את השם “עיר אובות” טבע שמחה פרלמוטר, יהודי אורתודוקסי ממוצא אמריקאי, שהגיע למקום ב-1967. שמחה חי במקום עם אשתו יהודית, שהייתה נשואה לו כחוק ועם רחל, אשתו השנייה, שהתגיירה עם בואם ארצה. מכל המשפחה היא היחידה שנותרה לחיות במקום לאחר מותו. על פי שמחה, המשיח יתגלה באזור יוטבתה.שמחה ייסד יישוב ששילב אורח חיים חרדי עם סממנים קיבוציים. למקום הצטרפו משפחות נוצריות מגרמניה, מהולנד ולימים גם מארצות הברית, שביקשו להתגייר. במקור נרשם היישוב כקיבוץ. לאורך השנים גרו בו יהודים משיחיים, שעלו ממיאמי שבארצות הברית. בשנותיו הראשונות התקיים במקום אורח חיים דתי יהודי במקביל לאמונתם בישו. פרלמוטר והקיבוץ, הסתכסכו עם המוסדות המיישבים והתקרבו לרוחה של העדה החרדית – נטורי קרטא, בירושלים. אולם הבד”צ של גוף זה עצמו הכריז בשנת 1983 כי פרלמוטר הוא מיסיונר נוצרי. הישוב “עיר אובות” במתכונתו הראשונית אינו קיים עוד, אך המקום ממשיך להוות מוקד משיכה לנוצרים אוונגליים שחלקם מתגוררים באתר קרוונים במקום.
סמוך לנקודה המקורית נמצאים היום לולי עופות של מושב צופר הסמוך. על הלולים מורכבים גגות סולריים לייצור אנרגיה מתחדשת. עוקפים את הלולים וממשיכים דרומה. סמוך לשביל, ממזרח נראית מלכודת טורפים. טורפים במדבר, נמרים, צבועים וזאבים הסבו נזק רב לנוודים רועי הצאן. ברחבי הנגב פזורות עשרות מלכודות שבנו הבדואים. המלכודות בנויות כתא צר ומאורך עשוי שני קירות מקבילים מאבנים ניצבות או מנדבכים בנויים. התא מקורה בלוחות אבן ומחוזק באבנים נוספות מעל הקירוי ובצדדיו. סמוך לפתח המלכודת יש רווח צר בין אבני הקירוי ודרכו הוכנסה דלת המלכודת, קשורה בחבל אל מוט עץ מחודד בצדה האחורי ועליו שופד פיתיון בשר או עוף. הטורף נמשך לריח הבשר, זחל לתוך התא ומשך את הבשר וכך השתחרר החבל מהמוט המחודד, דלת האבן נפלה מאחוריו וסגרה את המלכודת. החיה הנלכדת הושארה לגווע ברעב או שנהרגה בחנית דרך פתח נוסף בגג.
מושב צופר הוא מושב עובדים שהוקם ב1968. כמו שאר מושבי הערבה התיכונה, פרנסתו בחקלאות ותיירות.
במועצה אזורית הערבה התיכונה 8 יישובים: חמישה מושבים חקלאיים (חצבה, עידן, עין יהב, פארן וצופר) ושלושה יישובים קהילתיים (ספיר, צוקים ועיר אובות). המרחק בין עידן, היישוב הצפוני ביותר ובין פארן, היישוב הדרומי ביותר, הוא 70 ק”מ.
הערבה, נקראת כך גם בערבית היא עמק צר וארוך המשתרע מדרום ים המלח ועד מפרץ אילת ומפריד בין הרי אדום ממזרח ובין הר הנגב ממערב. אורך הערבה כ-175 ק”מ מצפון לדרום. מקורות המים בערבה מועטים. לאורך הערבה עובר קו הגבול בין ירדן לישראל.
ממשיכים דרומה ומגיעים ל”מואה”. מצודה נבטית רומית על אם הדרך המובילה לעזה מפטרה שנקראת דרך הבשמים המגיעה מפטרה, שבירדן. זו התחנה הראשונה בתוך הארץ. לצד המצודה חאן עם מקדש וחנות, מתקני חקלאות, בית בד ייחודי ברמה ארצית מהתקופה הרומית, מעיין ואמת מים. בזכות היובש, במקום נמצאו זרעים וחרצנים המעידים על המסחר והחקלאות המקומית.
דרך הבשמים, השתרעה על פני כ 2400 ק”מ, מתימן דרך ערב ירדן ועד לעזה. שיירות גמלים, הובילו בה סחורות יקרות: מור, לבונה, קינמון, פלפל תבלינים ומלח, שהועמסו על ספינות בנמל עזה והפליגו אל מחוזות האימפריה הרומית. בכיוון ההפוך, הובילו הגמלים, חיטה, יין ושמן זית. אורחות הגמלים נעו באיטיות וחלפו בדרכן על פני 65 ח’אנים – תחנות דרכים, הרחוקות זו מזו כ- 35 קילומטרים. שם עצרו, נחו, טיפלו בבעלי החיים וצברו כוחות ליום הבא. בחורף נעו השיירות ביום. בקיץ בלילה. על הדרך שמרו חיילים מפני שודדים. המעבר הבטוח והשימוש בשירותי החאנים, הכניסו ממון רב לנבטים ואחריהם לרומאים ולביזנטיים. השימוש בדרך, פסק כאשר נמצאה אפשרות בטוחה נוחה ומהירה יותר להעביר הסחורות בשיט דרך הים האדום.
דרך הבשמים והאתרים הנלווים לה הוכרזו ע”י אונסק”ו כאתרי מורשת עולמית, עדות לתרבות נוודית מפוארת, אשר השכילה להכיר היטב את המדבר ואת האפשרויות הגלומות בו.
שביל ישראל לאופניים עובר כאן. בצד השביל אנדרטה לזכר עמית יאורי ז”ל שנפל בחירבת חיזע’ה במבצע צוק איתן.
ממואה ממשיכים דרומה, בדרך עפר נוחה בפתחת נחל עומר. ממזרח לנו שלוחת עומר. עולים עד לאוכף קטן ממנו יורדים אל נחל עשוש. נחל אכזב מהגדולים והיפים בנחלי הנגב. עצי שיטה ענקיים צומחים סמוך למצוק ההתחתרוח של הנחל הזורם מזרחה. כאן ניפרד משביל ישראל ונצעד עוד 4 קילומטרים עד ליישוב צוקים, שנמצא מדרום לערוץ הנחל הרחב.
צוקים, הוא יישוב קהילתי צעיר, שהוקם על מחנה צבאי בשם בלדד. כאן הייתה גם נקודת ההתיישבות המקורית של מושב צופר, לידו חלפנו. בלדד וצופר היו שניים מרעיו של איוב, מארץ עוץ. השלישי הוא אליפז, על שמו קרוי קיבוץ סמוך לתמנע, שמדרום לנו.
היישוב שהוקם ככפר אמנים, הפך לכפר תיירות מדברית שוקק חיים. יש בו שפע של צימרים, מרכז דרכים, מסעדה ומלונות.
כאן מסתיים המקטע.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
© כל הזכויות שמורות.