68. שביל ישראל.
מחאן סהרונים לגב חולית. מקטע שישים ושמונה מצפון לדרום.
מרחק – 15 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – חאן סהרונים.
נקודת הסיום – חניון לילה גב חולית.
הפרשי גבהים – 344+ 601- מטרים.
איש המסתורין – היסטוריון. מצביא. כובש טבריה. הזהיר ממלחמת אחים. נוצח, נפל בשבי והחליף נאמנות.
שיר עברי – בדד. זוהר ארגוב. מילים: עמשי לוין, לחן: עוזי מלמד.
נקודות עניין – חאן סהרונים, כרבולת חרירים, נחל מעוק, הר גלד, נחל גלד, גב חולית.
מחאן סהרונים, צועדים מזרחה בשביל המסומן ירוק עד לחזרה אל שביל ישראל, בנחל נקרות, שיורד דרומה ונכנס לערוץ קניוני. אנחנו ממשיכים עד לעץ שיטה גדול שצומח במפגש הנחלים ארדון וחרירים.
כאן עברה דרך הבשמים ההיסטורית, מדרומו של חצי האי ערב אל חופי הים התיכון. שיירות של גמלים עברו בה והובילו בשמים, משי, תבלינים, אבנים טובות, צבע, וסחורות יקרות. לאורך הדרך הוצבו מצודות משמר כמו מצד נקרות, שבמורד נחל נקרות ומצד מחמל שבקצהו הצפוני של מכתש רמון. במרחק 35 קילומטרים זה מזה, נבנו “חאנים” כמו חאן סהרונים, משך יום הליכה של שיירת גמלים. החאן הבא – חורבת מואה בערבה. החאן הקודם – העיר עבדת. התפתחות הדרך קשורה לביות הגמל כבהמת עבודה. שיא השימוש בדרך היה בתקופה הנבטית (מקבילה לחשמונאית) ובתקופה הרומית. הנבטים היו עם ערבי שהתקיים במדבר ושלט על הדרך באמצעות אצירת מים בבורות שמיקומם היה מוסתר. בשנת 106 לספירה כבשו הרומאים את עיר הבירה הנבטית – פטרה וסיפחו את ממלכתם לאימפריה הרומית. מקורות המידע על הנבטים מצויים בעיקר בממצאים ארכיאולוגים ובחיבוריו של ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו.
עולים מזרחה בוואדי שמדרום לרכס “כרבולת חרירים”. רכס הררי מרשים ובולט המהווה חלק מהקיר הדרומי של מכתש רמון. שמו מעיד על צורתו המזכירה כרבולת מחוררת אם מתבוננים בו מרחוק. נקבים ונקרות בשכבות הסלע מזכים את ה”כרבולת” בתואר “חרירים”.
לקראת קצה הוואדי, עולים צפונה בעליה תלולה וקצרה עד לקו הרכס הצר. סמוך לנקודת הגובה 558 תצפית נהדרת על מזרח מכתש רמון. בקעת ארדון והר ארדון שמעליה. על קרקע המכתש אפשר לראות קווים כהים מדוייקים אלכסוניים החוצים את בקעת ארדון. אלו הם “דייקים”. מחדרי מגמה שפרצו מבטן כדור הארץ דרך סדקים, בקו ישר לאורך קילומטרים והתגבשו בצורה אנכית.
הר ארדון בולט מהדופן הצפונית של מכתש רמון לתוכו ומצוקיו מתנשאים מעל “רצפת” המכתש. ההר נוצר בתהליך גאולוגי הנקרא “היפוך תבליט”. לפני מיליוני שנים, הר ארדון היה סינקלינה (קער) הכלוא בין שני רכסי הרים, שהתבלו ונסחפו. הרכסים הפכו לבקעות, והקער הפך להר.
ממשיכים מזרחה בשביל, על הרכס שגובל את מכתש רמון מדרום. פוגשים שלוחה נוחה עליה הולכים ומתרחקים ממכתש רמון הגדול במכתשי הסחיפה. מהשלוחה יורדים אל נחל מעוק הפורץ מתוך המכתש בדרכו למפגש עם נחל נקרות ולערבה. ערוץ הנחל רחב ונוח להליכה. מדרום לנו הר שפסגתו שטוחה, הר בדד שמו.
חוצים את פתחת נחל מעוק ומטפסים צפונה אל הר גלד ביובל של נחל מעוק, עד לאוכף הסמוך לפסגת הר גלד. מפסגת ההר תצפית יפה על הסביבה. מהאוכף יורדים אל נחל גלד בזהירות רבה. הירידה דרמטית קשה ועוקפת שני מפלי סלע.
בתחתית המפל התחתון, על המדרון התלול “קיר משוגע”, דיסהרמוניה של שכבות סלע שונות הנפגשות זו עם זו בזוויות ובפיתולים לא הגיוניים. אירועים גיאולוגיים שונים – שברים, קימוטים רעידות אדמה יצרו תופעת טבע נדירה ויוצאת דופן ש”מכאיבה” בעיניים”.
קיר משוגע
ממשיכים במורד בנחל גלד. כדאי לסטות מעט מהשביל ולבקר בעין גלד, גב מים מתחת למפל סלע, שקרקעיתו אוצרת מי שיטפונות שנספגו בה. צמחים ירוקים מעידים על הימצאות המים באזור הצחיח.
הולכים מזרחה בערוץ נחל גלד, שמתחתר בפתחה רחבה, עד למפל סלע ענקי המשותף לנחלים, גלד וקמאי. כדאי לעצור בראש המפל במרפסת התצפית ולהתבונן על פתחת גב חולית מלמעלה.
נחל גלד ונחל קמאי נופלים יחד במפל היוצר מדרגה עצומה בצורת פרסה אל גב חולית ואל פתחת נחל נקרות.
למרגלותינו, גבי חולית. מערכת של מספר גבים גדולים המנקזים את מי המפלים. קצת מזרחה, חניון הלילה “גב חולית”. אתר לינת לילה וחנייה חשוב והכרחי ל”שביליסטים” הנושאים ציודם על הגב.
בהמשך רואים את נחל נקרות שחוזר אלינו לאחר יותר מעשרים קילומטרים של התפתלויות והתחתרויות במזרח הנגב. אפשר לראות כי במהלך הדרך, ערוץ הנחל התרחב מאד והעמיק. מצוקים גבוהים מתנוססים בצדדים והאפיק פתוח רחב ושטוח.
יורדים בשביל חצוב בסלע מדרום למפל למטה אל הגבים, אל חניון הלילה ואל נקודת סיום המקטע.
רכבי השטח שיאספו אותנו מכאן, יגיעו מהערבה, ממנה הגישה נוחה וקצרה יותר.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
© כל הזכויות שמורות.