67. שביל ישראל.
מקיר האמוניטים לפרסת נקרות.
מרחק – 11.5 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – מפגש כביש 40 עם שביל אדום לקיר האמוניטים.
נקודת הסיום – פרסת נקרות – חאן סהרונים.
הפרשי גבהים– 315+ 431- מטרים.
איש המסתורין – איש מודיעין. יליד ירושלים. מסתערב. מייסד סיירת מטכ”ל.
שיר עברי – שבחי מעוז. מילים ונחל נעמי שמר.
נקודות עניין – הר אפור, מכתש רמון, נחל גוונים, הר סהרונים, פרסת נקרות, חאן סהרונים.
מכביש 40 הולכים מערבה, לכיוון “קיר האמוניטים” 200 מטרים לפניו, עולים צפונה בשביל מסומן ירוק, אל הר אפור, פסגת קיר המכתש. העלייה תלולה אך לא ארוכה. מראש ההר שוב תצפית נהדרת על הסביבה. מדרום לנו בולט הר משאר שפסגתו שטוחה ומדרונותיו תלולים. “הר קטום” שמו. יודעי סוד מספרים כי על פסגתו רשומים שמות מפקדי הצוותים בסיירת מטכ”ל, לדורותיהם. העלייה לפסגת הר קטום, אסורה.
סיירת מטכ”ל היא יחידת עילית באגף המודיעין של צה”ל ומכונה בפי לוחמיה “היחידה”. הוקמה על ידי אברהם ארנן ב1957. מרבית פעולותיה חשאיות. התפרסמה בזכות פעולות נועזות כמו מבצע אנטבה ו”סבנה”. יוצאי היחידה בולטים בהנהגת עם ישראל. ראשי ממשלה ושרים רבים יצאו משורותיה.
יורדים בשביל על “סכין” – שלוחה צרה המהווה את פסגת דופן המכתש. פונים למטה אל “מפער” בקיר הדרומי של מכתש רמון, בין רכס שן רמון לרכס הר מרפק, המהווה את נקודת הכניסה והיציאה הדרומית של כביש 40 אל ומחוץ למכתש רמון.
צועדים אל תוך המכתש מזרחה בנחל גוונים על דרך עפר נוחה, בין עצי שיטה הצומחים לאורכו. מדרום לנו אפשר לראות את “הקיר ההפוך”. גבעה תלולה בה שכבות סלע שנטו עקב לחצים טקטוניים עד שהתהפכו. בחלק העליון נמצאות שכבות סלע קדומות יותר מאלו שמתחתיהן.
מצפון לנו, הר אפור. רכס נמוך בולט בגוונים אפרפרים ירקרקים. ממשיכים מזרחה עד לחניון לילה נחל גוונים. מטפסים דרומה בעליה תלולה על ציר הנפט המגיע מצפון, אל אוכף ברכס סהרונים, שעל שפת המכתש הדרומית. את “קו צינור אילת אשקלון” פוגשים מספר פעמים במסע בשביל ישראל. הקו שקוטרו יותר ממטר, מאפשר מעבר נפט מאילת לאשקלון תוך מעקף של תעלת סואץ המצרית. הזרמת הנפט הגולמי רצופת תקלות ונזקים אקולוגיים. בשנת 2017 עבר תפעול הקו מחברת “קו צינור אילת-אשקלון” לחברת “קו צינור אירופה-אסיה”.
פונים מזרחה, על שפתי המכתש בשביל צר המתפתל על ה”סכין” של רכס סהרונים. מרחבי המכתש פרושים לצידנו. אפשר לעצור בצל אחד הצוקים, למנוחה מול המכתש הנשקף במלוא הדרו. בצידו השני של המכתש, קו מצוקים אופקי. אפשר לראות את מצפה רמון ואת הר גמל שבדרום העיירה המדברית.
מהר סהרונים, יורדים במדרון תלול אל “שער רמון”, הפתח העיקרי דרכו פורץ נחל רמון החוצה מתוך קירות המכתש, אל נחל נקרות. אפשר לראות שטח ירוק צובע את אדמת המדבר החומה צהובה. זהו עין סהרונים הנובע כל השנה. על הגבעה שמעליו, מבנה ריבועי הוא חאן סהרונים.
מגיעים למטה, לפתחה רחבה בה מתחברים נחל רמון פורץ מתוך מכתש רמון אל נחל נקרות הזורם מחוצה לו. זהו “שער רמון” או “מיפער” רמון (מלשון פער).
נחל נקרות מהגדולים שבנחלי הנגב. תחילתו בהר עודד שבדרום מערב מכתש רמון והוא חוצה את הנגב, בדרכו אל נחל הערבה מצפון לעין יהב. מי הנגר במכתש רמון מנוקזים אל נחל נקרות ויובליו באמצעות עשרה מיפערים במצוקיו הדרומיים של המכתש.
ממשיכים אל “פרסת נקרות”. הנחל המתפתל דרומה, מזרחה וצפונה במיתאר המדמה פרסה. פרסה היא כף רגלו של יונק מקבוצת הפרסתניים. פרסה היא גם חפץ ממתכת המולבש על פרסת החיה על מנת להגן עליה. פרסה היא גם מידת אורך הלכתית השווה לאורך של 8000 אמות. פניית פרסה היא פנייה בכביש המפנה לכיוון הנסיעה הנגדי (“U-turn”). ההליכה בפרסת נקרות, עוצרת נשימה. קירות נישאים בצדדים, בולדרים ענקיים מונחים באמצע אפיק הנחל. לקראת קצה הפרסה, השביל נכנס ל”מעוק”, קניון צר, שלאחר שיטפונות מלא במים. במקרה כזה, יש מעקף בטוח בקיר הדרומי של המעוק. בתוך המעוק גומחות עגולות שהטבע חצב בסלע. אלו הן ה”נקרות” שעל שמן נקרא הנחל. נקרות הן נקיקים או סדקים בסלע. בערבית נקרא הנחל ואדי אלג’ריר (הגורר) בשל הגומחות הרבות שנחצבו על ידי השיטפונות בדפנות הקניון.
אפשר לשבת ולנוח בצל מערה עמוקה שנפערה על ידי התחתרות הנחל בקצה המעוק בגדה הדרומית.
ממשיכים במורד הנחל על שביל ישראל עד לנקודה בה נחל נקרות פורץ לתוך המכתש כדי לקבל את פניו של נחל ארדון הזורם מתוכו. זהו “מיפער נקרות”. נפרדים משביל ישראל ועולים אל הגדה הצפונית בשביל מסומן ירוק, שיוביל אותנו אל סיום המקטע בחאן סהרונים.
מצד סהרונים, מכונה גם חאן סהרונים, הינו מצודה נבטית על דרך הבשמים, בלב מכתש רמון, הקרויה על שם צמח סהרון משתלשל שגדל לידו. מבנה מרובע שאורך כל אחת מצלעותיה הוא 42 מטר. בליבה חצר מרכזית המוקפת בחדרי מלאכה, מרחצאות ובתנור. את החצר הקיפו שתי קומות שבהן התגוררו וחיו הסוחרים ואנשי המשמר. במרכז החצר נטו ללון אורחות הגמלים, שהגיעו על דרך הבשמים והיו זקוקות למים, הגנה ואוכל.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
© כל הזכויות שמורות.