66. שביל ישראל.
ממצפה רמון לקיר האמוניטים. מקטע שישים ושישה מצפון לדרום.
מרחק – 18 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – מרכז מבקרים מצפה רמון.
נקודת הסיום – מפגש כביש 40 עם שביל מסומן אדום לקיר האמוניטים.
הפרשי גבהים– 316+ 658- מטרים.
איש המסתורין – שם משפחתה בעברית – בן ארי. נושמת מדבר. קולה נדם בשבעה באוקטובר. תצפיתנית בחמ”ל נחל עוז.
שיר עברי – “זמר נוגה”. מילים: רחל המשוררת. בביצוע החלונות הגבוהים.
נקודות עניין – מצפה רמון, טיילת המכתש, הר גמל, נחל רמון, מכתש רמון, שן רמון, נחל נקרות, קיר האמוניטים.
מצפה רמון “מיצפה” בפי המקומיים, עיירה מדברית השוכנת במרכז הר הנגב על שפתו הצפונית של מכתש רמון, בגובה 550 מטרים מעל פני הים. כ-80 ק”מ דרומית לבאר שבע וכ-150 ק”מ צפונית לאילת. הוקמה בשנת 1953 כמחנה עבודה לפועלים שסללו את הדרך לאילת, והפכה ליישוב קבע בשנת 1956. כיום מתגוררים במצפה רמון כ 6,000 תושבים. במהלך השנים התפתח היישוב המבודד באיטיות. בשנת 1967 נסלל כביש הערבה לאילת והתנועה ביישוב הידללה. אוכלוסיית היישוב מורכבת מקהילות רבות ומגוונות: קהילת המייסדים – ותיקי היישוב, עולים מצפון אפריקה, עולים מברית המועצות, קהילת העבריים, משפחות אנשי צבא קבע מבסיסי צה”ל באזור, גרעין תורני קיבוץ עירוני ואוהבי מדבר וטבע. פרנסת אנשי היישוב, נסמכת כיום על תיירות מדברית ועל מתן שירותים לבסיסי הצבא ומערכת הבטחון באזור.
יוצאים ממרכז המבקרים על שם אילן ואסף רמון, דרומה על שפת המכתש. הולכים על טיילת שבה, מרפסת תלויה באויר ונקודות תצפית מרהיבות על המכתש. בקצה הטיילת מגיעים ל”גמל” גבעה סלעית המדמה גמל רובץ מביט למזרח. על הדבשת, בגובה 882 מטרים מעל פני הים, מרפסת תצפית 360 מעלות אל מערב הנגב בואכה גבול מצרים, אל מרחבי מכתש רמון ועל העיירה המדברית.
ממשיכים דרומה לצד בית הספר שדה “הר הנגב” ומגיעים אל “מעלה יעל” על שמה של יעל לייבושור, תצפיתנית, שנפלה בקרב על מוצב נחל עוז ב 7.10.23. יעל התנדבה בשנת שירות לפני הצבא בביה”ס שדה הר הנגב.
“זיהום אור” נפוץ ברחבי ארצנו המאוכלסת. מכתש רמון נקי יחסית מזיהום האור והשמיים זרועי כוכבים בלילות ללא עננים, בסביבה לילית טבעית בלתי מופרת. בשנת 2017 הוכרז המכתש כ”שמורת אור כוכבים בינלאומית”.
יורדים אל קרקעית המכתש בשביל נוח היורד על גבי שלוחה משפת המכתש ועד לנחל עפיפון. חוצים שלוחה קטנה ויורדים אל הערוץ הרחב של נחל רמון.
לא הרחק מכאן נמצא מצפה כוכבים ובו הטלסקופ הגדול בארץ.
נחל רמון מנקז את מי הנגר של רוב המכתש. יובליו פרושים במרבית שטחי המכתש, עד ל”שער רמון” בו פורץ הנחל את מעוק המכתש לכיוון דרום ומתחבר אל נחל נקרות.
עולים בשביל, צפונה עד לתחתית “מעלה ברוש” המטפס בחזרה למצפה רמון. במקום לעלות בו פונים לצפון מזרח וממשיכים לצעוד בתחתית המכתש, כעבור קילומטר מגיעים ל”קיר המשושים”. מצוק התחתרות נחל חשף בזלת עמודית, שהתגבשה לפריזמות בצורת משושה. בזלת היא סלע יסוד מגמתי, שפרץ מתוך כדור הארץ והתגבש במהירות. בזלת עמודית, היא שכבה בזלתית הבנויה מעמודים מצולעים. התופעה מתרחשת בלב קילוח בזלתי שבו הקירור איטי. במצב זה, הבזלת מתגבשת בצורת מנסרות (עמודים בעלי שש צלעות) בצורת משושה.
פונים לדרום מזרח, ולאחר שני קילומטרים, חוצים שוב את אפיק נחל רמון. עץ שיטה רחב נוף, עשוי לשמש לנו להפסקה ולמנוחה.
ממשיכים לחצות את המכתש לכיוון דרום, עד שמגיעים למרגלות “שן רמון”. שן רמון הוא הר יוצא דופן במרכז הדופן הדרומית של המכתש. ההר עשוי מסלע גרניט, שחדר בלחץ גדול מתוך כדור הארץ ופרץ את סלעי המשקע שמסביב. בגיאולוגית קוראים לתופעה “סדן”.
עולים אל הפסגה בשביל נוח, שבקצהו קטע קצר תלול, מבולדר ומדורדר. מגיעים לפסגה ומתיישבים לתצפית נהדרת על נופי המכתש מצפון ועל נחל נקרות שמנקז את מכתש רמון מסביב.
השם רמון ניתן למכתש על פי השם הערבי של הנחל העובר בו – ואדי רַאמַאן. יש הסבורים כי הוא משמר דווקא את זכר הרומאים. בוואדי זה עברה דרך הבשׂמים הקדומה מדרום ערב ועד הים התיכון. שיא הפעילות בה היה בימי הרומאים.
הירידה אל נחל נקרות משן רמון, תלולה וקשה. יש להיאחז ביתדות ומאחזי היד ולהקפיד להישאר על השביל המסומן.
מנחל נקרות הולכים לאורך “מצלעות” המכתש, כלומר על הדופן החיצונית. אפשר להתרשם משכבות סלעי המשקע שנוטות אל עבר המכתש בזוויות חדות מאד.
אחרי קילומטר וחצי מגיעים אל “קיר האמוניטים”. שכבת סלע בה ריכוז של מאובני “אמוניטים”, בצורת קונכייה גדולה. האמוניטים חיו כאן לפני 70 מיליון שנים והתגוררו בתוך קונכיות או צדפות בסביבה ימית, עד שנכחדו מהעולם.
ממשיכים מזרחה, בשביל המסומן באדום ויוצאים אל כביש 40 לאיסוף במפרץ חנייה, נקודת סיום המקטע.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
© כל הזכויות שמורות.