66. שביל ישראל.
ממצפה רמון לקיר האמוניטים. מקטע 66 מצפון לדרום.
מרחק – 18 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – מרכז מבקרים מצפה רמון.
נקודת הסיום – מפגש כביש 40 עם שביל מסומן אדום לקיר האמוניטים.
הפרשי גבהים– 316+ 658- מטרים.
איש המסתורין – שם משפחתה בעברית – בן ארי. נושמת מדבר. קולה נדם בשבעה באוקטובר. תצפיתנית בחמ”ל נחל עוז.
שיר עברי – “זמר נוגה”. מילים: רחל המשוררת.
נקודות עניין – מצפה רמון, טיילת המכתש, הר גמל, נחל רמון, מכתש רמון, שן רמון, נחל נקרות, קיר האמוניטים.
מצפה רמון “מיצפה” בפי המקומיים, עיירה מדברית השוכנת במרכז הר הנגב על שפתו הצפונית של מכתש רמון, בגובה 550 מטרים מעל פני הים. כ-80 ק”מ דרומית לבאר שבע וכ-150 ק”מ צפונית לאילת. הוקמה בשנת 1953 כמחנה עבודה לפועלים שסללו את הדרך לאילת, והפכה ליישוב קבע בשנת 1956. כיום מתגוררים במצפה רמון כ 6,000 תושבים. במהלך השנים התפתח היישוב המבודד באיטיות. ב1967 נסלל כביש הערבה לאילת והתנועה ביישוב הידללה. אוכלוסיית היישוב מורכבת מקהילות רבות ומגוונות: קהילת המייסדים – ותיקי היישוב, עולים מצפון אפריקה, עולים מברית המועצות, קהילת העבריים, משפחות אנשי צבא קבע מבסיסי צה”ל באזור, גרעין תורני וקיבוץ עירוני. פרנסת אנשי היישוב, נסמכת על תיירות מדברית ועל מתן שירותים לבסיסי הצבא ומערכת הבטחון באזור.
יוצאים ממרכז המבקרים על שם אילן ואסף רמון, דרומה על שפת המכתש. הולכים על טיילת שבה, מרפסת תלויה באויר ונקודות תצפית על המכתש. בקצה הטיילת מגיעים ל”גמל” גבעה סלעית המדמה גמל רובץ ועל הדבשת, בגובה 882 מטרים מעל פני הים, מרפסת תצפית 360 מעלות, אל מערב הנגב בואכה גבול מצרים, אל מרחבי מכתש רמון ועל העיירה המדברית.
ממשיכים דרומה לצד בית הספר שדה “הר הנגב” ומגיעים אל “מעלה יעל” על שמה של יעל לייבושור, התצפיתנית, שנפלה בקרב על מוצב נחל עוז ב 7.10.23. יעל התנדבה בשנת שירות לפני הצבא בביה”ס שדה הסמוך. לא הרחק מכאן נמצא מצפה כוכבים ובו הטלסקופ הגדול בארץ.
“זיהום אור” נפוץ ברחבי ארצנו המאוכלסת. מכתש רמון נקי יחסית מזיהום האור והשמיים זרועי כוכבים בלילות ללא עננים, בסביבה לילית טבעית בלתי מופרת. בשנת 2017 הוכרז המכתש כ”שמורת אור כוכבים בינלאומית”.
יורדים אל קרקעית המכתש בשביל נוח היורד על גבי שלוחה משפת המכתש ועד לנחל עפיפון. חוצים שלוחה קטנה ויורדים אל ערוץ נחל רמון.
נחל רמון מנקז את מי הנגר של רוב שטח המכתש. יובליו פרושים במרבית שטחי המכתש, עד ל”שער רמון” בו פורץ הנחל את מעוק המכתש לכיוון דרום ומתחבר אל נחל נקרות.
עולים בשביל, צפונה עד ל”מעלה ברוש” המטפס בחזרה למצפה רמון. פונים לצפון מזרח וכעבור קילומטר מגיעים ל”קיר המשושים”. מצוק התחתרות נחל שחשף בזלת עמודית, שהתגבשה לפריזמות בצורת משושה.
בזלת היא סלע יוד מגמתי, שפרץ מתוך כדור הארץ והתגבש במהירות. בזלת עמודית, היא שכבה בזלתית הבנויה מעמודים מצולעים. התופעה מתרחשת בלב קילוח בזלתי שבו הקירור איטי. במצב זה, הבזלת מתגבשת בצורת מנסרות בצורת משושה.
פונים לדרום מזרח, ולאחר שני קילומטרים, חוצים שוב את אפיק נחל רמון. עץ שיטה רחב נוף, עשוי לשמש לנו להפסקה ומנוחה.
ממשיכים לחצות את המכתש לכיוון דרום, עד שמגיעים למרגלות “שן רמון”. שן רמון הוא הר יוצא דופן במרכז הדופן הדרומית של המכתש. ההר עשוי מסלע גרניט, שחדר בלחץ גדול מתוך כדור הארץ ופרץ את סלעי המשקע שמסביב. בגיאולוגית קוראים לתופעה “סדן”.
עולים אל הפסגה בשביל תלול, שבקצהו קטע קצר, תלול, מבולדר ומדורדר. מגיעים לפסגה ומתיישבים לתצפית נהדרת על נופי המכתש מצפון ועל נחל נקרות שמנקז את מכתש רמון מסביב.
השם רמון ניתן למכתש על פי השם הערבי של הנחל העובר בו – ואדי רַאמַאן. יש הסבורים כי הוא משמר דווקא את זכר הרומאים. בוואדי זה עברה דרך הבשׂמים הקדומה מדרום ערב ועד הים התיכון. שיא הפעילות בה היה בימי הרומאים.
הירידה אל נחל נקרות משן רמון, תלולה וקשה. יש להיאחז ביתדות ומאחזי היד ולהקפיד להישאר על השביל המסומן.
מנחל נקרות הולכים לאורך “מצלעות” המכתש, כלומר על הדופן החיצונית. אפשר להתרשם משכבות סלעי המשקע שנוטות אל עבר המכתש בזוויות חדות מאד.
אחרי קילומטר וחצי מגיעים אל “קיר האמוניטים”. שכבת סלע בה ריכוז של מאובני “אמוניטים”, בצורת קונכייה גדולה. האמוניטים חיו כאן לפני 70 מיליון שנים והתגוררו בתוך קונכיות או צדפות בסביבה ימית, עש שנכחדו מהעולם.
ממשיכים מזרחה, בשביל המסומן באדום ויוצאים אל כביש 40 לאיסוף במפרץ חנייה, נקודת סיום המקטע.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
© כל הזכויות שמורות.