64. שביל ישראל.
מחניון נחל חווה למעלה מחמל. מקטע 64 מצפון לדרום.
מרחק – 13 קילומטרים. כולל ביקורים בגבי חווה ובעין חווה.
נקודת ההתחלה – חניון הלילה נחל חוה.
נקודת הסיום – מצד מחמל.
הפרשי גבהים– 373+ 384- מטרים.
איש המסתורין – שמי כשל עוף. שני בני נותרו עימי. יש הקוראים לי כושית. בת יתרו. מלתי את בני כדי להציל את בעלי.
שיר עברי – מחמל נפשי. דקלה ושלמה ארצי.
נקודות עניין – נחל חווה, גבי חווה, עין חווה, סדקי חוה, מצד מחמל.
אל חניון נחל חווה, נקודת ההתחלה מגיעים בעזרת רכבי שטח.
מהחניון יורדים דרומה בירידה תלולה על גבי ציר הנפט אל מפגש ערוצי הנחלים חווה ומחמל. מתקדמים על הגדה הדרומית של נחל חווה. ערוץ הנחל נעלם לתוך “ארובה” שיורדת במפל סלע לקניון עמוק ונסתר. לאחר כקילומטר, מגיעים לצוק סלע המשקיף על קניון נחל חווה. יורדים ממנו אל קרקעית הערוץ בזהירות בעזרת סולם, יתדות ומעקות ברזל.
שביל ישראל פונה למורד הנחל. לפני שנמשיך, נפנה במעלה הערוץ עם סימון שביל שחור אל “גבי חווה”. גבי חווה הם אחד מהדובדבנים המדהימים ששביל ישראל מציע. מי שמצליח להגיע אליהם, לא ישכח את הקניון הצר שמתחתר בין צוקים תלולים המתנשאים לגובה עשרות מטרים. אחרי גשם, הגבים מלאים במים, שרכים תלויים מקירות נוטפי מים. בחלק מהמקומות יש אפילו זרימה קלה בנחל. נכנסים לקניון העמוק, קירות סלע מפוסלים מאכלסים יונים מקננות בין שיחי צלף. הולכים עד לגבים. בולדר גדול תלוי בין קירות הקניון מעל מפל הסלע, החוסם את הקניון. גן עדן מדברי ומפתיע.
חוזרים במורד הנחל וממשיכים בשביל בתוך ערוץ נחל חווה. אפשר להמשיך עוד כמה מאות מטרים, בערוץ הסלעי לעין חווה. מעיין נפלא, שמים מטפטפים ממנו לבריכה קטנה. לאחר גשמים יש מים מתוקים ונקיים, בלב מדבר.
נחל חווה בהחלט ראוי לתואר “גן עדן”, המקום ממנו גורשו אדם וחווה. שם הנחל בערבית “וואדי אל הווא” – נחל הרוחות המנשבות ממישור הרוחות, “סאהל אל הווא” אל ערוץ נחל חווה שנמצא במפגש בין רמת עבדת לבין רכס מחמל.
עולים ביובל של נחל חווה. השביל מתפתל בין בולדרים עצומים שנפלו משכבות גבוהות אל תוך הערוץ. שכבות אופקיות כהות של סלע צור קבועות בקירות הקניון. סלע הצור נקרא גם “חלמיש”. סלע משקע ימי שנוצר מבעלי חיים. סלע קשה בעל מראה זגוגי הבנוי מסיליקה טהורה עם מעט מאוד “זיהומים” כימיים
הצור היה אחד החומרים השימושיים ביותר ליצור כלי עבודה ונשק בתקופת האבן, כדוגמת אבן יד, שכן הוא מתפצל לשברים דקים חדים הקרויים נתזים או להבים (תלוי בצורה) כשמכים עליו בחפץ קשה אחר. כשמכים עם אבן צור כנגד מתכת נוצר ניצוץ, ולכן הצור היה מקור עיקרי ליצירת אש (כולל המצת ברובים שבו הצית הניצוץ שנגרם מאבן הצור את אבק השרפה) עד סוף המאה ה-18.
במסורת היהודית היה מקובל להשתמש באבן צור לצורך ברית מילה. יש המשערים כי הסיבה לכך היא, שהנתז הטרי מאבן הצור הוא סטרילי, ומונע זיהומים שעלולים להיגרם מסכין משומשת. השימוש הראשון המתועד באבן צור לצורך מילה הייתה על ידי ציפורה אשת משה שחתכה בעזרת אבן צור את עורלת בנה.
וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה’ וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת. — ספר שמות, פרק ד’, פסוקים כ”ד–כ”ו
מטפסים במעלה תלול וסלעי דרך נקיק צר, שמוציא אותנו אל רמת עבדת הפתוחה למרחבים.
הולכים לכיוון דרום מזרח על גבי שלוחת “הסדקים”, שצידה הדרום מערבי שטוח, וצידה הצפון מזרחי מצוקי. לאורך השלוחה רואים את “סדקי חווה”, אותם נקיקים הסודקים את המצוק, שנתנו לשלוחה את שמה.
ממשיכים דרומה במגמת עליה על השלוחה הארוכה. לאחר כשלושה קילומטרים פוגשים שוב את ציר הנפט, איתו יורדים אל נחל מחמל.
נרד משביל ישראל עם סימון ירוק ונעלה בערוץ קטן אל מצד מחמל. כשמגעים למצד, מתגלה מכתש רמון במלא הדרו, מישור נוף ירח עטור מצוקים וכתמים. המצד היה נקודת משמר בדרך הבשמים, הנבטית רומית שהגיעה ממצד סהרונים לעיר עבדת. במצד שרידי מצודת מגדל רומית, מלכודת טורפים ובריכה לאגירת מים. במקום מגדל שמירה בעל חדר אחד עם קירות שמורים בגובה מטר ובתוכו שרידי שני עמודים שתמכו בגג, שהיה עשוי מענפים ובוץ. בפינה המערבית של החדר שרידי תנור. התצפית על המכתש וסביבותיו נפלאה.
משפת המכתש הגבוהה, יורדים במעלה מחמל הרומי נבטי בשביל נוח המסומן בירוק. ממערב לנו, עולה מהמכתש בזווית חדה מאד ציר הנפט בדרך עפר מסוכנת.
יורדים אל קרקעית המכתש ומתחברים לציר הנפט המגיע מחניון בארות. כאן תמתין לנו הסעת שטח אל מצפה רמון.
למקטע הקודם למקטע הבא
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
© כל הזכויות שמורות.