57. שביל ישראל.
מראש מעלה עקרבים לעין ירקעם. מקטע חמישים ושבעה מצפון לדרום.
מרחק – 14 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – ראש מעלה עקרבים. מפגש שביל עם כביש 227.
נקודת הסיום – חניון לילה עין ירקעם.
הפרשי גבהים– 333+ 525- מטרים.
איש המסתורין – נקרא בקיצור – דבא. הרים כוסית בשלוש עשרה. סופר ועיתונאי. מיוצרי הווי הפלמ”ח.
שיר עברי – שיר שמח. מרדכי זעירא ויעקב אורלנד.
נקודות עניין – מצד צפיר, סדקי ימין, מעלה ימין, נחל ימין, מעלה פלמ”ח, עין ירקעם.
הגענו לכאן בנסיעה על כביש 227. בעבר הייתה זו הדרך הראשית לאילת. נסללה בשנת 1927, בתקופת המנדט הבריטי, חיברה שתיים מתחנות משטרת רוכבי הגמלים. משטרת כורנוב (ממשית) ומשטרת עין חוצוב (עין חצבה). מטרת הדרך הייתה לחזק את שליטת המשטרה באזור הפקר זה. דרך זו שימשה כעורק תחבורה עיקרי בין באר שבע לאילת עד לסלילת כביש מעלה העצמאות שבמכתש רמון (כיום כביש 40).
הדרך למעלה עקרבים, חסומה בתלולית עפר. מעלה עקרבים מתפתל ומתעקל בתלילות עד לפתחת נחל צין אסור כיום בנסיעה כי אין גורם המתחזק את המעלה היפה.
בשבעה עשר במרץ 1954- התרחש טבח מעלה עקרבים. קבוצת מחבלים (פדאיון)ארבו לאוטובוס אגד שחזר מאילת ורצחו 12 נוסעים שחזרו מחגיגות 5 שנים להנפת דגל הדיו באילת. הטבח – שהיה הפיגוע הגדול ביותר מאז קום המדינה, עורר זעזוע גדול בארץ. בניסיון להפיג במעט את הדכדוך ששרר בארץ בעקבות הפיגוע, ביקש ראש הממשלה, משה שרת ממרדכי זעירא ומיעקב אורלנד לכתוב שיר לעידוד העם. השניים נענו וכתבו את “שיר שמח” (“אם גם ראשנו שח ועצב סובבנו”), שהפך לקלאסיקה בזמר העברי.
מתחילים ללכת. עולים על שלוחה לכיוון מערב. מדרום, נחל גוב היורד אל נחל צין, מצפון, יובל של נחל ימין.
השביל מוביל אל מצד צפיר הממוקם בראש גבעה גבוהה. המצד היה חלק משרשרת מצדים ששמרו על נתיבי סחר נבטיים-רומיים, מאדום למרכז הארץ. במקום תצפית יפה על כל מישור ימין, על “מפעלי הטקסטיל”, ועל הרכסים המעטרים את המכתש הגדול. דרך רומית יורדת מכאן דרומה אל “מעלה עקרבים רומי” העולה מבקעת צין אל המצד. אפשר לכבד את המצד ואת תפקידו ההיסטורי, במנוחה ובכוס קפה.
“צפיר עיזים” הוא תיש. מוזכר בחזונו של דניאל בתנ”ך. אַיִל בעל קרניים מביס את כל החיות. צפיר עזים בעל קרן אחת בא מן המערב ומכה את האיל. קרנו של צפיר העזים נשברת ובמקומה צומחות ארבע קרניים. פתרון החזון – אלכסנדר מוקדון מכה את פרס ומקים במקומה ארבע מלכויות.
רחוק בדרום מערב, פתחת נחל ציר, בתוכה בולט הר צין. יש המכנים אותו “הור ההר”, (הר שעל ההר). על פי האמונה, זה המקום בו השיב אהרון את נשמתו לבורא והעביר את הכהונה לבנו אלעזר. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה. וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר.” (ספר במדבר, פרק כ’, פסוקים כ”ב–כ”ח). הסברה המקובלת יותר, מזהה את המקום בג’בל הרון – הר אהרון שנמצא בירדן, באזור פטרה.
נפרדים מהמצד ומדניאל, וממשיכים בשביל ישראל לכיוון מערב.
יורדים בוואדי עד למשטח סלע רחב ובהיר. סדקים עמוקים חוצי את המשטח – סדקי ימין. משטח הסלע מסתיים במצוק גבוה ומפחיד. כדי לקבל מושג על גובה המפל נביט לצפון מערב, משם מגיע נחל ימין, שנופל במפל ימין מגובה של 75 מטרים. אפשר לדמיין את המקום בשעת שיטפון.
יום אחד, בעוד שנה או מיליון שנים, ייפערו הסדקים, שמאחורינו. משטחי הסלע ייפלו למטה, יישברו ויהפכו לבולדרים. שפת המצוק תזוז מזרחה והמפל יגדל. שביל מסומן בירוק מוביל אל מישור ימין, אותו חוצה כביש 227.
סדקי ימין
שביל ישראל ממשיך צפונה על שפת המצוק ויורד לנחל ימין ב”מעלה ימין”, שביל תלול.
מגיעים לתחתית המעלה ולערוץ נחל ימין. מתקדמים דרומה עד למפגש עם נחל “חתירה”, המגיע ממערב.
סמוך למפגש הנחלים עצי שיטה גדולים ומצלים, מקום ראוי לארוחה ולמנוחה.
על עצי השיטה גדלים עלים בשרניים ופרחים אדומים. אין זה סוג של שיטה אלא צמח טפיל למחצה בשם “הרנוג השיטים”. הרנוג השיטים מחדיר לענף השיטה, שורש ששואב ממנו נוזלים ומחזיר מינרלים שנוצרו בפוטוסינתיזה. זרעיו של הרנוג השיטים נמצאים בקצה הפרחים האדומים העשירים בצוף. הזרעים נדבקים לצופיות מתחת למקור, הצופיות שסיימו לשתות את הצוף מתיישבות על עץ ומתגרדות כדי להוריד את הזרע המציק, ומדביקות עוד צמח בטפיל.
פונים מערבה במעלה נחל חתירה לכיוון מכתש ירוחם, שממנו יוצא הנחל. נחל חתירה אוסף במניפה רחבה את מי הנגר, אל ״שער המכתש״, עובר בעין ירקעם ומתחבר אל נחל ימין. מתחתר מזרחה ב״קמר חצירה״, חותך אותו ונשפך אל פתחת נחל צין.
מדרונות הנחל מתנשאים גבוה מעלינו וחושפים שכבות גיאולוגיות מעידנים קדומים ותצורות סלע מרתקות. נראה כי אין מוצא ואי אפשר לצאת מהנחל. כך הרגישו אנשי פלוגה ג’ בפלמ”ח בחורף 1944.
בין פלוגות הפלמ”ח שררה, בשנות ה-40, מסורת של מסעות ארוכים שחצו את ארץ ישראל ונועדו לאימון האנשים ולטיפוח אהבת ארץ. המסע השלישי של פלוגה ג’ התקיים ב-1944 ונמשך 18 ימים מעמק יזרעאל לקיבוץ רביבים. נקודת המוצא של המסע הייתה בעמק יזרעאל כשמשם התקדמו לג’נין, קרן סרטבה, בית הערבה ומפעל האשלג בסדום. בנקודה זו ערכו חברי הפלוגה אימון באש חיה. מסדום המשיכה הפלוגה לנחל זוהר, נחל צין, המכתש הקטן, מעלה עקרבים ונחל חתירה. כאן נתקלו הסיירים במפל יבש גבוה שחסם את דרכם למקור המים בעין ירקעם. בהחלטה נועזת הורה מפקד הפלוגה להשתמש בגרזנים ומכושים כדי לסלול מדרגות ונקודות אחיזה במעלה המפל. הנתיב שנבחר כלל בחלקו התחתון דרדרת עליה היה קל להתגבר ובחלקו העליון קיר אנכי שהיווה אתגר למטפסים. בעזרת חציבות, חבלים והרובים שבידיהם הצליחו כל חיילי הפלוגה, לאחר מספר שעות, להגיע לראש המפל מבלי שאף חייל נפגע. הפלוגה המשיכה משם והגיעה בתום המסע ליעדה ברביבים.
מסורת הפלמ”ח, טוענת שבדואים מקומיים התקשו להאמין שהפלוגה טיפסה במקום “שאפילו היעלים לא עולים שם” וכינו מאז את המעלה “נקב אל יהוד”.
סיפורים וצ’יזבטים היו חלק חשוב ממורשת הפלמ”ח. חלק גדול מהם הועלה על הכתב בספרם של דן בן אמוץ וחיים חפר- “ילקוט הכזבים”. הפלמ”ח, קיצור של פלוגות המחץ, היה הכוח הצבאי הסדיר של המדינה היהודית שבדרך. השפעתו של הפלמ”ח על תולדותיה של מדינת ישראל, על תרבותה ועל ההיסטוריה שלה, חרגה הרבה מעבר לתרומתו הצבאית. במלחמת העצמאות נהרג אחד מכל שישה חיילי פלמ”ח. עם הקמת המדינה וצה”ל ב-1948, פורק הפלמ”ח ויחידותיו שולבו (למורת רוחן) בשורות הצבא הסדיר.
המעלה תלול אך לא ארוך והשביל מסודר. לרווחת הצועדים, הותקן סולם כדי לעבור את מדרגת הסלע הגבוהה. בהמשך המעלה מעקות ויתדות כדי להקל על הצועדים.
בראש המעלה משטח סלע מעל המפל. כדאי לקחת עוד כמה רגעים כדי לצפות בנוף המדהים. ובמפל חתירה, הצונח מגובה 60 מטרים מעט ממזרח לנו.
השביל עולה מערוץ הנחל, לגדה הצפונית כדי להתגבר על מפל קטן ליד עין ירקעם. מי שמחמיץ העלייה יחזור ויעלה מהמקום הנכון.
עין ירקעם נקרא על שם דמות תנכ”ית הנזכרת בספר דברי הימים. בחורף, המעיין נובע וממלא את הגבים הסמוכים במים. קרבתו לכביש הופכת אותו לאתר טיול פופולרי לכל הגילאים. בשבתות שוקקים בו מאות מטיילים. נחל חתירה חרץ נקיקים וצורות מרתקות מעל המים שנקווים בקרקעית. סביב מנתרות טריסטראמיות (ציפורי מדבר שחורות) ומבקשות שיירי מזון.
מעין ירקעם, עולים צפונה בשביל, עד לחניון הלילה עין ירקעם הסמוך לכביש 206. זו נקודת הסיום של המקטע הנוכחי.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
© כל הזכויות שמורות.