55. שביל ישראל.
ממצד תמר עד ל”שער אשמדאי” בפתח המכתש הקטן. מקטע חמישים וחמישה מצפון לדרום.
מרחק – 13 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – מצד תמר.
נקודת הסיום – שער אשמדאי – פתח המכתש הקטן.
הפרשי גבהים– 248+ 691- מטרים.
איש המסתורין – דמות מפחידה. יריב לשלמה המלך, מופיע במקורותינו, בן דמותו של השטן.
שיר עברי – “למדבר” (לך לך למדבר הדרכים יובילו), הפרברים, חיים חפר, סשה ארגוב
נקודות עניין – עין צפית, מעלה חצירה, המכתש הקטן, שער אשמדאי.
ממצד תמר, חוצים את הכביש ויורדים בשביל מסומן כחול לנחל צפית. במשך יותר מעשרים שנים היה זה תוואי שביל ישראל, עד להסטתו אל ים המלח בשנת 2019. במקור הגיע לכאן השביל מכיוון ערד. מומלץ שלא להשאיר רכבים פרטיים במצד תמר. שברי הזכוכיות הרבים על קרקע החניה הצמודה לכביש, יעידו על פריצות רבות לרכבים. על הכיפה מדרום למצד תמר שרידי תשמוע (מצדית) מבנה ריבועי קטן, ששימש לאבטחת המצד.
כעבור שנים וחצי קילומטרים, מתחברים לתוואי שביל ישראל המעודכן. יורדים בשביל תלול אל ערוץ הנחל. כדאי, לעלות 250 מטרים עם הערוץ, כדי לבקר ב”עין צפית”. עין צפית מלא רוב השנה. המים עמוקים וטובים לאחר שיטפונות. קנה מצוי צומח ומרמז על המצאות מים כל השנה. לידו צומח “סמר ערבי”, לו עלה ירוק ונוקשה, העלה הצר והארוך מסתיים בחוד דוקר כמסמר, מכאן שמו.
השביל המסומן בשחור ממשיך בנחל צפית לקטע העליון, עד לכביש 25.
אנחנו, חוזרים לשביל ישראל ואיתו עולים במדרון תלול אל מחוץ לערוץ נחל צפית. השביל מתפתל לכיוון דרום עולה על מדרון שלוחה ויורד לוואדי וחוזר חלילה. לאחר קילומטר, מטפסים שוב על גב שלוחה צרה שנפתחת לרכס רחב, הוא רכס חצירה. מתקדמים מעט דרומה ומגיעים לתצפית חצירה הצופה אל המכתש הקטן. באמצע הרכס נפער בור שצורתו מעוגלת וקירותיו תלולים. אורכו המרבי מגיע לכ-8 ק”מ, רוחבו לכ-6 ק”מ ועומקו לכ-400 מטרים. צורת ה”בור” מזכירה מכתש – Crater ומכאן שמו.
סמוך למצפור, ניצבת אנדרטה לזכרו של דוד איזנברג. במהלך טיול תנועת השומר הצעיר, באזור מעלה חצירה, שררו תנאי חום קשים ומלאי המים לא הספיק. החניכים התקשו לעלות במעלה. דוד העלה את הציוד של חבריו. לאחר שעלה במעלה מספר פעמים התמוטט ומת.
רכס חצירה עליו אנו עומדים נקרא בגיאולוגית “קמר”. יותר מ-20 קמרים מצויים בנגב, והם בולטים במיוחד ומופרדים זה מזה ב”קערים”. בין הקמרים – קמר דימונה, קמר ירוחם, קמר חלוקים, קמר בוקר. קמרים ייחודיים הם קמר חצרה, קמר חתירה וקמר מחמל (רמון) . בקמרים אלו התפתחו שלושת מכתשי הסחיפה הגדולים – בהתאמה: המכתש הקטן, מכתש ירוחם ומכתש רמון. שביל ישראל עובר בשלושתם.
תופעת המכתשים, ייחודית לצפון הנגב וסיני. פעם היה כאן הר שהתקמר והגיע, עד לעברו השני של המכתש. ההר “נאכל”, התבלה, קרס והחומר ממנו היה עשוי נסחף מזרחה אל בקע ים המלח.
קירות המכתש התלולים, חושפים את העידנים הגיאולוגיים בשכבות שהורבדו זו על גבי זו במשך מאות מיליוני שנים. כוחות הקימוט החזקים שהרימו את הקמרים מלמטה, גרמו לשכבות הסלע לנטות בזויות חדות.
מתחילים לרדת בשביל אל היופי הזה. שכבה אחר שכבה. יש להיצמד לשביל המסומן ולא להידרדר אל דרך העפר התלולה והמשובשת. הירידה אורכת כ- קילומטר בהפרש גבהים של 400 מטרים. בקרקעית המכתש, ערוצי נחלים החושפים קירות ותצורות של אבני חול צבעוניות בשלל גוונים. ירוק, סגול, אדמדם, צהבהב. צבעי החול נקבעים על ידי מינרלים שונים המתערבבים בהם, בעיקר תחמוצות ברזל. אדום (ברזל), ירוק (נחושת), צהוב (מנגן) וכתום (גופרית).
ממשיכים דרומה לכיוון פתח המכתש. אפשר לנוח בצל מצוקי התחתרות של הנחלים או מתחת לעצי שיטה גדולים ומצלים. עץ השיטה יוצר מיקרו אקלים. תחתיו ובענפיו מוצאים מקלט ומזון ציפורים, יונקים, חרקים, זוחלים וטפילים (למחצה) כגון הרנוג השיטים. בין ענפי עץ השיטה וסביבו התפתחה מערכת אקולוגית מורכבת ומופלאה, הכוללת עשרות מינים של יצורים חיים המקיימים בין העץ ובינם רשת קשרים מורכבת. מקצתם גורמים נזק לעץ ואחרים מעניקים לו שירותי האבָקה או הפצת זרעים. בעלי חיים רבים משתמשים בעץ השיטה כנקודת תצפית או כמקור צל. אחרים מקננים בין ענפיו או מטילים בהם את ביציהם. מגוון היצורים הרחב הזה מושך יצורים נוספים, בעיקר טורפים ואוכלי נבלות, אך גם יצורים שמקיימים יחסי הדדיות.
ממשיכים דרומה עד למפגש עם ערוץ נחל חצירה. שביל ישראל פונה מערבה בערוץ נחל חתירה. אנחנו נצא אל שער אשמדאי. ה”שער” נוצר על ידי נחל חצירה המנקז את כל שטח המכתש ופורץ את קירותיו התלולים בדרכו מזרחה. עוברים דרך השער בכביש בטון, שנותר מהתקופה בה שימש האזור לכריית פוספטים. בצדדים, שכבות סלע נטויות בזוויות מטורפות. דרומית לכביש היציאה מהמכתש בערוץ הנחל, עמד סלע אשמדאי שחסם את המעבר לשער. כדי לסלול את כביש הגישה, פוצץ הסלע ביחד עם אשמדאי.
אַשְׁמְדַאי הוא מלך השדים במסורות העממיות היהודיות והנוצריות. מקורו מהשפה הפרסית- אזמידאן – שטן. במדרש, מסופר כי שלמה המלך השתמש באשמדאי ובידע שלו לצורך בניית בית המקדש. בתכסיס מתוחכם הסיר אשמדאי משלמה המלך את הגנותיו, זרק אותו למרחק ארבע מאות פרסה. ומָלַךְ במקומו. כששב שלמה מן הגלות. ברח אשמדאי למדבר. שלמה נזהר מאשמדאי, ומינה שישים גיבורים לשומרו חמושים בחרבות ומגינים, ככתוב בשיר השירים, המיוחס לשלמה. היהדות העממית מזהה באשמדאי את השורש ש.מ.ד, קרי הרס והכחדה.
אם אשמדאי לא ייקח אותנו בשער, יש סיכוי שהסעת רכב שטח שנזמין מראש, תאסוף אותנו בחזרה לכביש.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
© כל הזכויות שמורות.