- שביל ישראל.
מבית גוברין לתל קשת. מקטע ארבעים ואחד מצפון לדרום.
מרחק – 21 קילומטרים. אפשר לפצל – 9 ק”מ עד לכיש ועוד 12 עד תל קשת.
נקודת ההתחלה – תחנת דלק בית גוברין
נקודת הסיום – תל קשת.
הפרשי גבהים– 180+ 285 – מטרים.
איש המסתורין – ירש את אביו ונרצח על ידי בנו. כשל בכיבוש ירושלים. כבש את לכיש. שם את המלך חזקיהו כציפור בכלוב. מלך על אשור.
שיר עברי – שדות ירוקים. הפרברים. מילים: יורם טהר לב. לחן: נחום הימן.
נקודות עניין – תל לכיש, הווילה של נאצר, נחל אדוריים, מחלף מאחז.
מתחנת הדלק בית גוברים חוצים בזהירות מאד את כביש 38. שדה הראייה של הנהגים מוגבל והתנועה מהירה. עולים בשביל אל ה”וילה של נאצר”, בית מגורים מפואר ונטוש. מהמרפסת בקומה השנייה רואים את משטרת בית גוברין הבריטית, כיום בסיס משמר הגבול. בתקופת מלחמת הקוממיות, ישבה בוילה מפקדה מצרית. בהמשך נוהלו במקום השיחות בין ישראל למצרים לפתרון בעיית כיס פלוג’ה. במאי 1948 פלשו כוחות הצבא המצרי בפיקודו של סייד טהא “הנמר הסודני”, לאזור. באוקטובר 1948 הצליחו כוחות צה”ל לנתק את המצרים מהעורף ונוצר “כיס פלוג’ה”, בו היו נצורים יותר מ4,000 חיילים מצרים ועוד 2,000 כפריים, במשך ארעה וחצי עד לשביתת הנשק. אחד הקצינים בכיס “פלוג’ה” היה גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים משנת 1954 ועד מותו בשנת 1970, לאומן ערבי והבולט שבמנהיגי מדינות ערב במאה ה-20.
ממשיכים דרומה בשטח הפתוח ועולים לאוכף בין שתי גבעות נמוכות. בצד השביל מכלול מערות “פעמון”, שתקרתן התמוטטה, והפכו למכלאות צאן. אפשר לרדת בזהירות מהצד הדרומי ולהתרשם מסלע הקירטון הלבן ושכבת הנארי שמעליו.
בכיוון מזרח מתנשאת גבעה גבוהה, היא תל מרשה. ייחודה של מרשה בחפירת חללים תת־קרקעיים מתחת לבתי העיר. חללים אלה שימשו למחסנים, מאגרי מים, מתקני מסתור ועוד. מרשה היית אחת מערי יהודה בימי בית ראשון. היישוב היהודי נחרב בידי כובשים מספר פעמים וננטש עם חורבן בית ראשון (586 לפנה”ס). עד לסוף התקופה ההלניסטית התקיים יישוב ובו אוכלוסייה יוונית-פיניקית. מרשה הוכרזה כאתר מורשת עולמית בזכות תרבות רבת שנים של שימוש במערות לצרכים מגוונים ושונים.
ממשיכים דרומה אל ארץ היין. השביל עובר בין כרמי לכיש. בבקשה לא לקטוף, זו פרנסת החקלאים.
הולכים בשדות הפתוחים, בפתחת נחל מרשה שממשיך אל נחל לכיש. עוברים בצד פינת זיכרון וכרם לזכר אביעד אדרי שנרצח בשבעה האוקטובר בכפר עזה. מגיעים לחציית כביש 3415 בעבר כביש ללא מוצא וכמעט ללא תנועה ששירת את המושבים אמציה ושקף. בעשורים האחרונים הוקמו לאורך גדר הביטחון יישובים חדשים, והורחבו הקיימים. כיום ממשיך הכביש ומתחבר לכביש 358 החדש וליישובי דרום חבל לכיש בואכה דרום הר חברון. מצידו השני של הכביש מתנשא, תל לכיש. השביל מקיף את התל ממזרח במעלה נחל לכיש.
כדאי לסטות מהשביל, להיכנס לגן הלאומי החדש בשער פתוח להולכי רגל ולטפס על התל המקראי החשוב. לכיש הייתה עיר קדומה, השנייה בעוצמתה וחשיבותה בממלכת יהודה של בית ראשון. בקצה העלייה באר עמוקה, שנחפרה מחוץ לחומת העיר. עץ השיזף הוא ׳עץ השדים׳ – מספר לנו אגדות וסיפורים. בראש התל ארמון השילטון, ממנו תצפית 360 מעולת, פנורמית מרהיבה על הסביבה. בצד הארמון מיצג “משחקי הכס” המתעד את אורך השלטון של מלכי יהודה לדורותיהם. המלך מנשה מוביל עם 55 שנות שילטון. יוצאת דופן המלכה עתליה. גם המלכה היחידה וגם איננה מבית דויד. ממשיכים אל הקצה הדרומי של התל ומתרשמים מסוללות מצור סנחריב האשורי, שהחריב את העיר לפני יותר מ2,700 שנים. המצור מתואר לפרטיו ב”תבליט לכיש”, שהתגלה בנינווה בירת ממלכת אשור אלפי קילומטרים מזרחה מכאן. כיום נמצא במוזיאון הבריטי בלונדון.
יורדים דרך שערי העיר המפוארים ששוחזרו. באחד מתאי השער אפשר לראות אסלה בת 2,800 שנים.
במרכז המבקרים, מוצג סיפור תל לכיש לדורותיו. למרות שאנחנו כבר ביציאה, לא נשכח לשלם דמי כניסה לגן הלאומי. יש שירותים מסודרים, מיצג וארטיק.
קבוצות “אוהבי לכת” מסיימות כאן את המקטע, לאחר 9 קילומטרים קלים, מבית גוברין. מיטיבי הלכת ממשיכים דרומה בנחל לכיש, בשולי מושב לכיש. מושב לכיש מפורסם בזכות כרמי המאכל והיין, שהפכו לסמל. המושב הוקם בשנות החמישים של המאה הקודמת ושימש כ”עוגן” להתיישבות העולים במושבי חבל לכיש. “מוֹשָׁב עובדים” הוא צורת התיישבות כפרית ייחודית למדינת ישראל, אשר מאגדת קבוצה של תושבים (בעבר רובם חקלאים) במסגרת כלכלית שיתופית. במושבים הראשונים, נהוג היה שרק אחד הבנים, או הבנות יוכלו להישאר במושב ולקבל משק. האחרים יצטרכו לעזוב, כדי שחקלאות המושב תספיק לפרנסת התושבים.. ראשוני מושב לכיש היו בני מושבים ותיקים, שלא היו “בנים ממשיכים”. מושב לכיש שימש כ”מודל”, לעולים החדשים שאך הגיעו מצפון אפריקה, כורדיסטאן, אירופה ואמריקה.
ממשיכים ללכת דרומה. יוצאים מערוץ הנחל אל חורשת אקליפטוסים. בלי לשים לב, נפרדים מנופי השפלה, מגבעות הקירטון העגלגלות המכוסות בחורש ים תיכוני ועוברים אל צפון הנגב. שדות רחבים חקלאיים, בחורף ובאביב ירוקים, מאופק לאופק. פונים לכיוון מערב והולכים בדרך עפר בצד מאגרי מים בואכה כביש 6. יורדים דרומה אל נחל אדוריים שמגיע מהרי חברון שבמזרח. ממשיכים מערבה בערוץ הנחל, מתחת לכביש 6 ומתחת למסילת הרכבת לבאר שבע.
דרומה מאיתנו מחלף מאחז שמחבר בין כביש 6 לכביש 40. המחלף קיבל את שמו לזכר קרב חרבת מחאז שנערך באזור במלחמת העצמאות, בין כוח מחטיבת יפתח לבין כוחות ערביים גדולים של לוחמים מקומיים מהר חברון בחימוש ובפיקוד הצבא המצרי. ממשיכים בערוץ הנחל לכיוון צפון מערב. חוצים את כביש 40 מלמטה ומגיעים לנקודת הסיום בתל קשת.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
© כל הזכויות שמורות.
פרטים על טיולים מודרכים בשביל ישראל