38. שביל ישראל.
צור הדסה לנתיב הל”ה. מקטע שלושים ושמונה מצפון לדרום.
מרחק – 15 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – כיכר צור הדסה, צמת ה”מזלג”.
נקודת הסיום – קיבוץ נתיב הל”ה.
הפרשי גבהים– 143+ 580- מטרים.
איש המסתורין – מאייר הספר 300 משחקים. שמו מבצע לשחרור רמלה ולוד. מפקד גוש עציון. מפקד מחלקת ההר.
שיר עברי – כתונת הפסים. ביצוע אמני ישראל. מילים ולחן: מאיר אריאל.
נקודות עניין לאורך השביל – עין מטע, עין תנור, נחל זנוח, עמק האלה, נתיב הל”ה.
מכיכר צור הדסה נצא מערבה, על דרך עפר המקבילה לכביש.
צור הדסה, הינו יישוב קהילתי, שמתפתח מאד בשנים האחרונות. נוסד כמרכז שרות ליישובי “המזלג”. בצומת המזלג אליה הגיעו כוחות חטיבת הראל במבצע “אל ההר” במלחמת הקוממיות, מתחברות שתי שלוחות העולות מהשפלה אל ההר. חמשת יישובי ה”מזל” – צור הדסה והמושבים מבוא ביתר, נס הרים, בר גיורא, מטע נוסדו במהלך שנות החמישים של המאה הקודמת על מנת לחזק את הגבול ב”פרוזדור ירושלים”.
יורדים במדרון הצפוני של הוואדי, סמוך ליישוב בר גיורא. שמעון בר גיורא היה ממפקדי מרד החורבן. נחשב לקנאי קיצוני, שסירב להתפשר עם יריביו הרומאים והיהודים. ארגון בר גיורא שפעל בארץ ישראל בראשית ימי ההתיישבות הציונית, נקרא על שמו.
סמוך לשביל מדרום מבנה עתיק. קבר שיח’, אַחְמַד אֶל-חוּבַּאנִי, שחי במאה ה 19 והיה ידוע כאיש עושה שלום בין השבטים לכן נקבר בין שני כפרים. עילאר אל פוקא (העליון) ועילאר אל תחתא (התחתון) . באתר גם מערות ששימשו למגורים, גדרות אבנים ובורות מים.
ממשיכים לרדת על השלוחה עד שעולים אל חורבת דורבן. כיפה קטנה ועליה שרידי יישוב עתיק.
עוזבים את “הרי ירושלים” ויורדים אל שפלת יהודה. בימים עברו היה זה האיזור המאוכלס ביותר בארץ ישראל. קשה למצוא גבעה, או נחל שלא התקיים עליו בעבר יישוב. לאן שלא נביט יש טרסות, שרידי מבנים, אבני גזית מסותתות, גתות, בורות מים, בתי בד ודרכים עתיקות.
יורדים בשביל צר ותלול אל מושב מטע. אם שער המושב פתוח, כדאי לסטות מעט ל”עין עוז”, שבצידו הרחוק של מגרש הכדורגל. אפשר לשכשך ולנוח מהדרך. אין שילוט וזה שטח של המושב הפסטורלישטובל בירק. פינת חמד קסומה, נא לשמור עליה נקייה.
חוזרים לשביל ויורדים בנחל זנוח. ליד עין מטע יש מטע עצי וושינגטוניות גדול וסבוך. אי אז בעבר נשרפו העצים, אך הם ממשיכים לחיות. סמוך אליו עין מטע. המעיין נובע מנקבה קטנה. ספיקתו נמוכה ומימיו נאגרים בבריכה קטנה החסומה באבנים. סביב המעיין חורשת אקליפטוסים גבוהים, עצי פרי ועץ תאנה גדול.
ממשיכים אל עין תנור. אם נצליח למצוא את פתח הניקבה בסבך, ללכת (עם פנס) במים הרדודים עד לחדר איגום הנביעה. הניקבה נחפרה כדי להגביר שפיעת המים.
יורדים בשביל בנחל זנוח המתפתל. לאחר מספר קילומטרים עולים על המדרון הדרומי. מכאן אפשר לראות את מחצבת זנוח העצומה, ממנה כורים גיר ודולומיט לצורך בניה. יורדים לצידה הדרומי של השלוחה אל נחל “נתיב”. מגיעים לכביש 3855, העוקף המזרחי של בית שמש. חוצים את הכביש במעבר תחתי שמותאם לילדים וגמדים. השביל עולה מעט על הגבעות שמצפון לעמק האלה. עמק קטן מדרום לבית שמש בשפלת יהודה. העמק פורה ומעובד ברובו. סביבו מספר רב של אתרים ארכאולוגיים ותלים מקראיים. נזכר בתנ”ך כמקום הקרב בין בני ישראל לבין הפלישתים.
“וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה, וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה, וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים”. שמואל א’, י”ז, א’–ב’
לפלישתים היה את גולית הענק מהרפאים, שאף אחד מבני ישראל לא העז להתייצב מולו. למרבית המזל, דויד הגיע והושיע.
ממרומי הגבעות, שמצפון לעמק רואים צלחות תקשורת ענקיות ואנטנות. זו תחנת הממסר לתקשורת לווינים הראשונה בישראל. עם קצת דמיון אפשר לראות במתקני התחנה את שאריות השריון והמגן הענקיים של גולית, מוטלים על האדמה כפסל סביבתי.
מגיעים אל קיבוץ נתיב הל”ה הקרוי על שם 35 הלוחמים, שנפלו בדרכם להחיש עזרה לגוש עציון הנצור.
סמוך לכניסה, ברז מים, שולחנות. מעל החומה, האנדרטה לזכר לוחמי הל”ה.
ב 1948 היו בגוש עציון ארבעה יישובים, שנותקו מירושלים. כפר עציון, עין צורים, משואות יצחק ורבדים. שלושת היישובים הראשונים היו קיבוצים דתיים של הפועל המזרחי והרביעי – קיבוץ של השומר הצעיר.
תושבי הגוש התלוצצו כי הוא מורכב מהיישובים “כפר עציון, משואות יצחק, עין צורים ואין אלוהים”
מחלקת “ההר” שהורכבה בעיקר מלוחמים ירושלמים, יצאה ברגל מהרטוב, במטרה להגיע לגוש עציון בחסות החשיכה. המחלקה התעכבה ועם אור היום התגלתה לערביי הסביבה. מאות ערבים חמושים תושבי הכפרים ג’בעה וצוריף, יחד עם לוחמי הגדוד של עבד אל קאדר אל חוסייני, שהתאמן בסביבה, הקיפו את הלוחמים. המחלקה בפיקוד דני מס עלתה לגבעה החולשת על הסביבה – נקודת גובה 573 בקצה הדרומי של שלוחת סנסן. איש לא נותר בחיים.
על פי ידיעות לא מאומתות, לוחמי הל”ה התגלו על רועה זקן, או על ידי נשים שיצאו לקושש עצים. למרות החשש מ”פזעה” – גיוס המוני של ערביי הסביבה, חסו על חייהם. ברבות השנים התפתח בצה”ל ובציבור, מיתוס ודיון על טוהר הנשק בשאלה, איך היו צריכים לנהוג באדם חף מפשע, העשוי להזהיר את האויב ובכך לסכן את הלוחמים.
בזמנו, היה זה אסון חסר תקדים במלחמת הקוממיות. חיים גורי כתב את השיר – “הנה מוטלות גופותינו”, שהפך לאבן יסוד בתרבות השכול והזיכרון בארץ.
דני מס מפקד המחלקה, היה מטובי המפקדים בפלמ”ח. המבצע לכיבוש לוד ורמלה והרחבת הפרוזדור לירושלים נקרא לזכרו בשם “מבצע דני”. טוביה קושניר היה ביולוג, חוקר טבע ובוטנאי ארץ-ישראלי. על שמו נקרא הפרח “אירוס טוביה”.
קיבוץ נתיב הל”ה הסמוך, הוקם על ידי לוחמי הפלמ”ח, לאחר המלחמה. מפורסם בזכות מפעל תמי 4.
זו נקודת הסיום של המקטע.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
© כל הזכויות שמורות.
פרטים על טיולים מודרכים בשביל ישראל