30. שביל ישראל.
מהוד השרון לראש העין. מקטע שלושים מצפון לדרום.
מרחק – 9 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – טחנת אבו ראבח. סמוך להוד השרון.
נקודת הסיום – תל אפק – מבצר אנטיפטרוס.
הפרשי גבהים– 28+ 21- מטרים.
איש המסתורין – הקים את נחלת שבעה, שליח דרבנן, עיתונאי, עורך ומדפיס, מפורצי חומות ירושלים וממייסדי פתח תקווה.
שיר עברי – בוקר לח בשנת תרל”ח. יורם טהר לב. שלום חנוך. אריק איינשטיין.
נקודות עניין – טחנת אבו רבאח, בית לאה, בית הבטון, מקורות הירקון, בריכת הנופרים, תל אפק ומבצר אנטיפטרוס.
- מומלץ לעבור דרך הגנים הלאומיים “מקורות הירקון” ו”תל אפק”. תוואי השביל הרשמי מקיף את הגנים הלאומיים וחבל לא לבקר בהם.
חוצים את נחל הירקון על גבי סכר שעוצר את המים ששימשו בעבר להנעת טחנת הקמח אבו ראבח. ממשיכים דרך מנהרות הקנים לאורך הירקון וחולפים מתחת לכביש 40. זהו הכביש השני באורכו בישראל. תחילתו בהוד השרון וסיומו בצומת קטורה. שביל ישראל פוגש אותו עוד פעמים רבות בהמשך הדרך דרומה. ממשיכים על גדת הירקון. פינות חמד נעימות מאפשרות גישה למים. בירקון העליון זורמים מים שפירים הנובעים ממקורות הירקון. לעיתים מכוסים פני המים בנופרים. עליו הגדולים של צמח הנופר צפים על פני המים. צורת העלה, לב וצבע הפרח צהוב. הנופר הצהוב נכחד מהאזור עקב זיהום מי הנחל והושב אליו באופן מלאכותי לאחר ניקוי וטיהור הנחל. ממשיכים לאורך הנחל ומגיעים אל “בית לאה”. מבנה בטון ישן שעמד על שפת הנחל בלב פרדסים. קיבל את שמו בזכות גרפיטי ישן “לאה” שציירה יד נעלמה בעבר. לצד המבנה, בין עצי האקליפטוס, יש מפל קטן ופינה יפה להפסקה, רחצה ומנוחה על גדות הירקון.
ממשיכים ללכת על הגדה ה”צפונית”, שמשתנה בהתאם להתפתלות הנחל למזרחית, דרומית ואפילו מערבית. חוצים דרומה מתחת לכביש 5, באמצעות גשר קטן וסוטים מעט לגדה הנגדית כדי לבקר ב”בית הבטון” – מבנה משאבות שהוקם בשנת 1912 לצורך אספקת מי השקיה לפרדסים ולשדות של פתח תקווה. זהו המבנה הראשון בארץ שנבנה מבטון מזוין בברזל והוא מסמל התפתחות דרמטית בטכנולוגיית ההשקיה בארץ. הפרדסים הרבים שניטעו מסביב, הניבו תפוזים, תוצרת ארץ ישראל שיוצאו לאירופה דרך נמל יפו. כך התפתח מותג התפוזים הבינלאומי, “תפוזי ג’אפה” (Jaffa), שניתן לתפוזים מזן שמוטי. המבנה שוקם ושוחזר כאתר מורשת.
המושבה העברית פתח תקווה הוקמה בשנת תרל”ח (1878) על ידי קבוצת יהודים בני היישוב הישן בירושלים וזכתה לכינוי “אם המושבות”. סיפור העלייה לקרקע מתואר ב”בלדה על יואל משה סלומון” שחיבר יורם טהר לב. “בבוקר לח בשנת תרל”ח עת קציר הענבים, יצאו מיפו על סוסים חמשת הרוכבים”.
על גדות הנחל צומחים קנים מפותחים וצפופים, “בוסים” בלשון תנועות הנוער. הקנה נמצא בכל התרבויות. הימצאותו מרמזת על מקור מים זמינים, מי תהום גבוהים, מעיין או נחל. קנה פירושו מקל או גבעול חלול. הטיפוסיים ביותר הם הגבעולים של הקנה המצוי, עבקנה, קנה־סוכר וחזרן (במבוק).
הרבה דברים עשויים מקנים. למשל – מחצלות, סלים, גדרות, חליל, כלי ירי, חיצים, רהיטים וכלי כתיבה.
ביטויים רבים בעברית קשורים לקנה :
“קנה מידה” – בו מדדו את גובה המים בבריכות אגירה של חקלאים. כיום משמש לפרופורציה.
“הקדים קנה לוושט” – שיעול שנוצר כשהאוכל יורד לקנה הנשימה. במקום לוושט.
“אינו עולה בקנה אחד” – איננו מתאים “לא מסתדר”. המקור מחלום פרעה שפורש ע”י יוסף.
“משענת קנה רצוץ” – מסוכן ולא כדאי להישען עליו.
“פילים בקנה” (סלנג צבאי) קנה הרובה איננו נקי.
“אינו קוטל קנים”– כל אחד יכול לקטול קנים אבל מי שאיננו קוטל קנים יכול לקטול אלונים ואורנים כלומר איש רציני.
“לעולם יהא אדם רך כקנה” (מסכת תענית כ’, ע”א).
“דחה בקנה” – התחמק ממתן עזרה בסיוע תירוץ קלוש.
לעיתים צומח הקנה המצוי ליד סוף מצוי שגם הוא צומח בגדות נחלים ובשולי מים מתוקים. המקור לאזכורם יחד במקרא: “קנה וסוף קמלו”. ברבות הימים נוצר ביטוי שגור – “קנה סוף”, טעות נפוצה בפי רבים. הסוף הוא “אסוף” – פריחתו נראית כמו נקניקייה על שיפוד. לצמח הסוף אין קנה.
אל הגן הלאומי “מקורות הירקון” נכנסים מהקופות הראשיות. בדרך עוברים בכפר הבפטיסטיים. הבפטיזם (Baptism) או הנצרות הבפטיסטית הוא זרם נוצרי-פרוטסטנטי שנודע בין היתר בשל טקס הטבילה המלאה במים שמבצע המאמין הבוגר – לאחר שקיבל על עצמו מרצונו את האמונה הנוצרית. רוב הקהילות הבפטיסטיות נמצאות בארה”ב. הכפר משמש כמתחם עבור קייטנות, כנסים ומחנאות תפילה עבור מאמינים בישוע. במקום מגרש בייסבול וסופטבול בו משתמשות נבחרות ישראל.
בתוך הגן הלאומי עובר השביל ב״טחנת מיר״ בה שרידי טחנת קמח גדולה שפעלה על גדת הירקון. סמוך אליה ברכת דג לַבְנוּן הירקון מין אנדמי שנעלם מהירקון. כדי למנוע את הכחדתם של הדגים גודלו פרטים ממין זה בגרעין רבייה. הצאצאים הושבו לנחל תוך שימוש בבריכה המגודרת. ממשיכים על גדת הירקון לאורך רציפי עץ שלאורכם שלטים עם הסברים על החי והצומח בסביבת הנחל.
יוצאים מהשער המזרחי של הגן. עוברים מתחת למסילת הרכבת לראש העין, שחוצה את הירקון. לצד גשר הרכבת אפשר לראות פילבוקס – עמדת שמירה מהתקופה הבריטית לאבטחת הגשר מפורעים ערבים.
חוצים את הירקון על גשר הולכי רגל. השביל נמשך לצד גדר ירוקה למרגלות הסוללה של מסילת הרכבת. מומלץ להיכנס לביקור קצר בבריכת הנופרים, בריכה רחבת ידיים, המוקפת סבך קנים וצמחייה עשירה. במרבית ימות השנה, גדלים על פני המים פרחי נופר צהוב יפהפיים. תענוג לשבת על שפת הבריכה, להביט בהשתקפות הנופרים במים הצלולים. דגי שפמנון ענקיים מנסים לזכות בפירור אוכל. (בבקשה לא להאכיל).
ממשכים ללכת בשביל נוח לאורך “תעלת עינת”, שעברה שיקום אקולוגי ומהווה בית גידול רטוב בכל השנה. נכנסים אל הגן הלאומי תל אפק – אנטיפטרוס בשער המערבי. עוברים ליד אגם מלאכותי, שמקורו במי המוביל הארצי. האגם נבנה בתוך שקע טבעי ומימיו משמשים כבית גידול לחי ולצומח. אפשר לטבול בברכות השכשוך – שמעל לאגם המלאכותי.
גן לאומי “תל אפק – אנטיפטרוס” ממוקם ממערב ל”מעבר אפק” שבין הרי השומרון במזרח וביצות הירקון במערב. דרך הים הקדומה (“ויה מאריס”) שחיברה בין מצרים לבין מסופוטמיה, נשלטת מתל אפק ממערב וממגדל צדק במזרח. התל שולט גם על מעיינות ראש העין, מקור המים השני בגודלו בארץ.
המבצר שבראש התל הוקם, בתקופה העות’מאנית, ונקרא “בינאר באשי”, כלומר “ראש המעיינות”. המבצר מכונה בטעות “אנטיפטרוס”, על שם העיר הרומית שהייתה כאן ונקראה על שם אביו של ה”מלך הבנאי”, הורדוס. ליד המבצר, מפעל מים בריטי שהוקם בתקופת המנדט, כדי לשאוב מים מהירקון ולהעבירם לירושלים. המבנים הישנים הם בית המשאבות, בריכות שיקוע וסינון ומבנה הכלרה.
שער הכניסה לגן הוא נקודת הסיום של המקטע
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
עריכה לשונית והגהה – מרב נוב
© כל הזכויות שמורות.