29. שביל ישראל.
מתל אביב להוד השרון. מקטע עשרים ותשעה מצפון לדרום.
מרחק – 20 קילומטרים.
נקודת ההתחלה. גשר ווקופ, סמוך לכניסה לתחנת רידינג.
נקודת הסיום – טחנת הקמח אבו רבאח, סמוך להוד השרון. (הכניסה ממחלף ירקונים).
הפרשי גבהים– 55+ 54- מטרים.
איש המסתורין – ממייסדי אגודת אחוזת בית. מנהל מפעל זכוכית בטנטורה. אהב לרכב על סוס ברחבי העיר. אבי העיר תל אביב וראש העיר הראשון.
שיר עברי – תל אביב, גדות הירקון. אריק איינשטיין. יצחק קלפטר.
- ניתן לחלק את המקטע לשניים. מפארק הירקון עד רמת החייל ומרמת החייל עד טחנת “אבו רבאח”.
- מומלץ להמנע מהליכה בחלקו המזרחי של המקטע שבועיים לאחר גשם. אלא אם חשקה הנפש לבוסס בבוץ.
מתחנת רדינג חוצים את הירקון על גשר ווקופ. סר ארתור גרנפל ווקופ היה הנציב העליון הבריטי הרביעי של ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל ועבר הירדן (נובמבר 1931 – מרץ 1938). בתקופתו של ווקופ התרחשה העלייה החמישית, שבה הוכפל מספר היהודים בארץ ישראל והיא הביאה להתפתחות כלכלית ותרבותית רבה ביישוב.
יורדים מהגשר אל “חצי האי הירקוני”. סמוך למקום בו נשפך נחל הירקון לים התיכון, סוטה אפיק הנחל צפונה ויוצר חצי אי. במשך מאות שנים היה המקום שטח שומם, מוכה ביצות וחסר ערך התיישבותי. בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה לבין והשנייה הפך האזור לתוסס ולייצוגי ביותר בארץ ישראל. כאן נערך יריד המזרח – שנחשב לאחד הירידים הטובים בעולם. וכאן הוקם הנמל העברי הראשון הוא נמל תל אביב. ב29 במרץ 1932, רכוב על סוסו, הוביל ראש העיר תל אביב מאיר דיזנגוף תהלוכה יוצאת דופן. 5,000 מכבים צעדו אל חצי האי הירקוני מגימנסיה הרצליה (מגדל שלום כיום) בתהלוכת פתיחת המכביה הראשונה. כאן התקיימו המכביות הראשונות – כינוס ספורטאים יהודים מכל העולם וכאן עמד במשך שנים אצטדיון המכביה. הוגה ויוזם רעיון המכביה היה יוסף יקותיאלי, עסקן ופעיל בתחום הספורט. בשנת 1931 יצא בראש משלחת אופנוענים מכבים מתל אביב, דרך מדבר סיני לאירופה ולבריטניה כדי להפיץ את רעיון המכביה ולעודד את הספורטאים להשתתף באולימפיאדה היהודית היא המכביה. לאופנוענים קרא יקותיאלי בשם “מבשרי המכביה”. הם זכו לקבלות פנים ולהצלחה נלהבת בכל המקומות אליהם הגיעו. ברבות השנים הוזנח חצי האי הירקוני והפך לאזור של מחסנים ועזובה. בתחילת שנות האלפיים עבר פיתוח מחדש והפך למתחם בילוי ומסחר.
חוזרים לגדה הצפונית של הירקון והולכים מזרחה בפארק הירקון, שהוא הריאה הירוקה של גוש דן. עוברים ליד מגרשי ספורט, חורשות וגני משחקים. אחד הגנים, “גן רוז”, מוקדש לזכר רוז פיזם, הילדה שאף אחד לא רצה. רוז נרצחה בגיל 4.5 על ידי אימה וסבה. גופתה נמצאה סמוך לכאן בירקון. ממשיכים בחלקו הנמוך של הירקון, בגובה פני הים. חולפים תחת גשרי הירקון ומגיעים למפגש הנחלים, איילון וירקון. ממעל עוברים נתיבי איילון. בחצי האי שיוצר מפגש הנחלים, נמצא פארק “ראש ציפור” שהוקם כדי לחזק את המגוון הביולוגי וליצור מרחב המחבר בין הטבע לעיר. במקום נעשה שיקום אקולוגי לקרקעות חמרה ולבתי גידול לחים. ברכות מים מושכות ציפורים נודדות, חורפות או שוכנות קבע. מסתורי צפרות המשמשים לצפייה בהן מוקמו בסמוך. מראש הגבעה, תצפית היקפית על הסביבה הבנויה בצפיפות רבה, מגדלים ובתים גבוהים מאופק ועד אופק.
נַחַל הַיַּרְקוֹן הוא הנחל בעל הספיקה הגבוהה מבין נחלי חוף הים התיכון של ארץ ישראל והשני בספיקתו בארץ ישראל לאחר הירדן. נחל איילון, נחל אכזב, מנקז את צפון השפלה ורבים ממי הנגר של גוש דן. כשיורד גשם עוברים בו כמויות אדירות של מים בדרכם לירקון ולים.
מגיעים למתחם שבע טחנות, שהיה מרכז טחינת קמח אזורי שהוקם בתקופה העותומנית. סכר מלאכותי, הרים את גובה פני המים לבריכה שממנה זרמו המים והניעו שבע טחנות במקביל. האתר הארכיאולוגי שוחזר בחלקו וכדאי לבקר בו. זהו המעבר מחלקו המערבי של הירקון (התחתון) שגובה מימיו כגובה פני הים, לחלק המרכזי של הירקון התיכון. תנים רבים משוטטים בשטח. התנים נמשכים לשכונות שבהן מקורות המזון זמינים, מה שמגביר את חיכוך התושבים עם חיית בר שלא אמורה לבוא במגע עם בני אדם.
ייתכן ונחל הירקון קיבל את שמו העברי בזכות מימיו הירקרקים. בתנ”ך נזכר כחלק מנחלת שבט דן.
”לְמַטֵּה בְנֵי-דָן, לְמִשְׁפְּחֹתָם, יָצָא, הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי. וַיְהִי, גְּבוּל נַחֲלָתָם–צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל, וְעִיר שָׁמֶשׁ. וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן, וְיִתְלָה… וִיהֻד וּבְנֵי-בְרַק, וְגַת-רִמּוֹן. וּמֵי הַיַּרְקוֹן, וְהָרַקּוֹן; עִם-הַגְּבוּל, מוּל יָפוֹ.” שמו הערבי, “עוג’ה” (פתלתל) מרמז על נתיבו העקלקל. משבע טחנות ועד למקורות הירקון, קו ישר של 10 ק”מ. בעשרת הקילומטרים האלו, מתפתל הירקון לאורך 26 קילומטרים בהפרש גבהים 20 מטרים.
בצידו הצפוני של הנחל, גני יהושע, מתחם פנאי גדול ובו פארק מים מימדיון, גן סלעים וסוקולנטים ובו מקבצים של סלעים שנבחרו והובאו מכל רחבי הארץ, “צאפרי”, גן טרופי וגבעת מופעי ענק.
ממשיכים מזרחה אל קריית הספורט הלאומית. מצפון לנחל – מרכז האתלטיקה של רמת החייל. מדרום – אצטדיון רמת גן ששימש כאצטדיון הלאומי במשך שנים רבות. גשר המכבייה החדש מוביל אל האצטדיון.
ב-14 ביולי 1997 בסביבות השעה שמונה בערב התמוטט גשר ארעי שהוקם כדי לאפשר את מעבר משלחות המכביה לאצטדיון רמת גן. בשל קריסת הגשר נפלו למי נהר הירקון המזוהמים רוב חברי המשלחת האוסטרלית, וחלק מחברי המשלחת האוסטרית. עקב מכת הגשר במים, חומרים רעילים מתחתית הירקון עלו מעלה, והרעילו את הספורטאים שנפלו ואת המחלצים שקפצו להוציאם. הביטוי “גשר המכביה” הפך למטבע לשון שמבטא חוסר אחריות ותרבות ניהול לקויה.
עוברים את “עשר טחנות”, מתחם טחינת קמח נוסף שהוסדר לגן ציבורי. מדשאות ענק מפרידות בין הנחל לבין אזור התעשיה רמת החייל, בו נמצאים “עמק הסילקון הישראלי” ובית החולים “אסותא”. יוצאים מהעיר וחוצים את כביש 4 מלמטה. ממשיכים על דרכי עפר נוחות בצד הנחל. בצד הדרומי מתנוססים מגדלי הקבורה של בית העלמין ירקון, שמשמש את מרבית גוש דן. חוצים מתחת לכביש 5, כביש הרוחב שמחבר את מישור החוף לבקעת הירדן. השביל מתפתל בצד הנחל, סמוך לגדר מתקני תעש רמת שרון. זרימת המים רצופה.
משנות 50 של המאה ה-20 סבל הירקון מזיהום נרחב עקב הזרמת ביוב לנחל. בשנות ה-60 שאב מפעל ירקון-נגב כ-90 אחוז ממי הירקון לטובת תושבי תל אביב ודרום הארץ. ספיקת המים ירדה, עד שאפיק הנחל החל להיסתם ולהפוך למפגע תברואתי. במקביל התחוללה תנופת בניה אדירה סביב הירקון. פסולת הבניין, השפכים העירוניים והפסולת התעשייתית של היישובים השונים הופנו אל הירקון שהפך לתעלת שפכים.
הירקון הפך לנחל ביוב שהכיל חומרים רעילים, יתושים, פסולת אורגנית, שלדי מכוניות וכדומה. בשנת 1988 הוקמה רשות נחל הירקון במטרה להפסיק את הזיהום ולשקם את הירקון. עבודות השיקום כללו – הפסקת הזרמת השפכים, בניית מתקני טיהור לשפכים ולביוב המגיע מהערים הסמוכות, ניקוי והעמקת חלקים גדולים בערוץ הנחל, בנייה מחדש והגבהת גדות הנחל. פיתוח טיילות, אתרי פנאי ומסלולי הליכה.
מגיעים אל מפגש נחל הדר, הזורם לירקון מכיוון הוד השרון. מימיו של נחל הדר “מושבים”, לאחר טיהור. אפשר לצאת ב”שביל השרון” לאורך נחל הדר ולסיים בפארק האקולוגי הוד השרון, ליד עגלת קפה, ארטיקים ואגמים מלאכותיים שוקקי עופות מים.
אחרי חציית נחל הדר, ממשיך שביל ישראל על גדת הירקון בתוך מנהרות קנים. השביל עובר על גבי גשר ״טחנת פרוחיה״ לגדה הדרומית של הירקון. ממשיכים עוד קצת. עוברים שרידי טחנת קמח נוספת, “פרוחיה”. הולכים על השביל בצמוד לכביש 5 עד לסיום בטחנת “אבו-ראבח”. מי שחשקה נפשו בסיום “רטוב” ומרענן, ימשיך מטחנת “פרוחיה” בשביל עפר צמוד לנחל עד למפגש עם חניון עפר ומחסום אבנים שלידו כניסה רגלית לשביל בין הקנים. לאחר 50 מטרים מגיעים אל “המפל הנסתר”. זו נקודת המפגש של הירקון עם נחל קנה המגיע מהשומרון. סכר בולדרים יוצר מפל בו נופלים מי הירקון אל מפגש הנחלים. ניתן לחצות את הירקון בזהירות שלא להחליק במים הזורמים על גבי הסכר, ולהגיע לפינה קסומה ומוצלת עם מים נקיים לשכשוך.
מי הירקון העליון, טבעיים ונקיים מגיעים ממקורות הירקון ויורדים במפל אל מפגש הנחלים. המים המגיעים מנחל קנה עברו טיהור ראשוני במתקן שפכים ואינם ראויים לרחצה ולשתייה. מותר לרחוץ במים הטבעיים רק במי הירקון העליון, מעל המפל. חוצים בחזרה לגדה הדרומית וממשיכים עד לטחנת “אבו-רבאח” היא נקודת הסיום של המקטע.
“טחנת אבו-רבאח” – מבנה טחנת קמח היסטורי בתוך נפתול גדול של הנחל. מבנה הטחנה והסכר שופצו. האקליפטוסים מצלים והמקום ראוי להפסקה נעימה. ניתן לראות את גלגלי הטחנה. לשייח’ אברהים אבו-רבאח, היה מוניטין של בריון מקומי. הוא שלח שליחים לחבל בטחנות מיר ופרוחיה הסמוכות. “דאג” להגנתם של תושבי פתח תקווה תמורת תשלום דמי חסות גבוהים (“פרוטקשן”). בטחנה פעלו 12 זוגות אבני ריחיים. אבו רבאח גבה עמלה 10%-20% מכמות החיטים שטחן. בשנת 1959 פסקה פעילות הטחנה עם השאיבה מהירקון במפעל ירקון-נגב וירידת ספיקת מי הירקון.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר.
עריכה לשונית והגהה – מרב נוב.
© כל הזכויות שמורות.