28. שביל ישראל.
משפיים לתל אביב. מקטע עשרים ושמונה מצפון לדרום.
מרחק – 12 קילומטרים.
נקודת ההתחלה. שפיים, ליד הכניסה לארסוף.
נקודת הסיום – גשר ווקופ, סמוך לכניסה לתחנת רידינג.
הפרשי גבהים– 98+ 138- מטרים.
איש המסתורין – עיתונאי מחזאי וסופר הונגרי שכתב בגרמנית. באספת המונים בסופיה שבבולגריה, הכריזו עליו כמשיח. התאכזב מאד מהביקור בארץ ישראל. נקבר בהר שנקרא על שמו. כתב את “מדינת היהודים”.
שיר עברי – חומות חימר. מילים רחל שפירא. לחן וביצוע – מרגלית צנעני.
נקודות עניין – שפיים, ארסוף, אפולוניה, מפעל נוף ים, סידנא עלי, הרצליה, חוף הצוק, תחנת רדינג. גשר ווקופ.
מקיבוץ שפיים, ממשיכים דרומה אל כביש הגישה לארסוף. שמו של היישוב נובע מקרבתו לתל ארשף הסמוך.
ארסוף שמו של “רשף” אל כנעני, משמעות שמו היא אש, ניצוץ, שלהבת. אחד היישובים היוקרתיים בישראל ומהאחרונים שהוקמו כה קרוב לחוף הים. תושבי היישוב חסמו את הגישה לחוף ואת הכניסה ליישוב. לאחר מאבק ציבורי משפטי, הותר לפשוטי העם לחנות בצורה מסודרת בחניון הכניסה ולהגיע לים ברגל.
הולכים דרומה בשביל בין גבעות קטנות חוליות. בחודש ספטמבר פורחים כאן חילף החולות ואשל הפרקים. בחורף ובאביב שלל פרחי עונה. פונים מזרחה כדי להציץ ב”ארסוף קדם” יישובון קטן ולא מוכר שמשויך בכלל למושב רישפון. מעט דרומה משם מגיעים לפארק דינה. גלריה של פסלי חוץ שהוקמה לזכרה של דינה מנהיים. בפארק מפוזרים כ-50 פסלים אקולוגיים. תושבת המקום, טניה פרמינגר אוצרת את הגלריה. היצירות מתאפיינות בפיסול טבעי, תוך שימוש בחומרים מהאזור כגון עצים, ענפים, אדמה, פסולת בנין שהייתה במקום, צינורות השקיה.
בקרב קרני חיטין שהתחולל ב שנת 1187 הושמד הכח הצלבני ונפלה ממלכת ירושלים. בשנת 1190 יצא מאירופה מסע הצלב השלישי, כדי להשיב את ירושלים לידיים נוצריות. ב-7 בספטמבר 1191 נערך כאן קרב “ארסוף” בין הצלבנים בפיקוד ריצ’ארד לב הארי לבין הערבים בהנהגת צלאח א-דין.
הקרב התרחש במישור צר בין הים לבין יער שצמח במזרח בערוף הכוח הערבי. הצבא המוסלמי קרס תחת עוצמת המחץ הצלבנית. הצבא המוסלמי הובס והושפל אך לא הושמד. הניצחון הצלבני בשדה הקרב לא תורגם להצלחה מדינית. ירושלים נותרה מוסלמית וריצ’ארד חזר לאנגליה כדי להתמודד עם צרות מבית.
מתקדמים בצד גבעה מגודרת כמתחם סגור. ב-30 ביולי 1992, אירע פיצוץ שנשמע למרחק עשרות קילומטרים. פטריית עשן עצומה התרוממה ממעל המקום. מפעל תע”ש נוף-ים פרוס על שטח בגודל 450 דונם. המפעל היה פעיל במשך 45 שנים. עשרות טונות של חומרי נפץ שהיו מאוחסנים במפעל התפוצצו. בתאונה נהרגו שני אנשים. בעקבות התאונה הצטמצמה הפעילות והמפעל נסגר. מאז המקום נטוש. ב-22 ביוני 2023 אירע פיצוץ נגדול נוסף במתקן הנטוש. ככל הנראה של שאריות חומרי נפץ שנשארו במקום מתחת לאדמה. במתחם הסגור לבני אנוש התפתח עדר צבאים מהגדולים בארץ. חיים פה גם שועלים, נמיות וחזירי בר. על שפת הים הסמוכה למפעל כתם מים זרחני. חלפו שנים והמקום עדיין לא הוסדר ומהווה שטח מסוכן שאין להיכנס אליו.
מתקדמים עד לגן לאומי אפולוניה, בו שרידי העיר ארסוף המקורית. מצודת חוף עתיקה ועיר ששרידיה נמצאים במישור החוף על מצוקי הכורכר. מדרום לאפולוניה מעון “מצפה ים”. בתקופת המנדט הבריטי שכנה במקום משטרת החוף סידני עלי. בין יתר תפקידיה היה לעקוב אחר אוניות המעפילים שהסתננו לארץ בעליה הבלתי ליגלית. בליל 24-25.11.45 פוצצו מתקני הראדר שהופעלו במקום.
התחנה הבאה מסגד סידנא עלי – בערבית אדוננו עלי, הוא מסגד שנותר מהכפר הערבי אל-חרם ששכן במקום עד מלחמת העצמאות. מ 1990 מתפקד המקום כמסגד אין ערבים בהרצליה. המתפללים מגיעים לכאן בעיקר בימי שישי מרחבי הארץ.
המבנה הנוכחי של המסגד הוקם בתקופה הממלוכית בשנת 1481. הערבים נהגו לבוא למקום לחגיגה עממית בסוף עונת האבטיחים. זאב וילנאי כותב שהייתה אבן שחורה קבועה בקיר ליד הקבר ושמשה לוודא אם אדם דובר אמת או שקר. היו מעמידים את הנבחן מספר צעדים לפני האבן ומכסים את עיניו. הוא היה צועד ומושיט את ידו קדימה. אם נגעה היד באבן – אות היא שהוא חף מפשע, אבל אם לא – סימן שהוא דובר שקר וחייב להתפלל במקום ולכפר על חטאיו. כיום האבן אינה נמצאת במקום. אפשר לעלות לתצפית מהגג. יש במקום שירותים ומים. רק לבקש בנימוס מהשומר.
ממשיכים בשביל ישראל ומגיעים לחוף סידני עלי (שיבוש שנקלט) . חוף רחצה מסודר ונעים.
ממשיכים לאורך חופי הרצליה עד למרינה, השוכנת לחופה של העיר הרצליה, מדרום למלון דן אכדיה, ובעורפו של תל מיכל. המרינה בהרצליה הוכרזה כנמל בינלאומי בשנת 1995 וכיום עוגנים בה בקביעות כ – 600 כלי שייט. במתחם המרינה מאות דירות נופש, מסעדות, ובתי קפה. צמוד אליה קניון ארנה הרצליה. המרינה עמדה במרכזה של מחלוקת, הנוגעת לחוקיות השימוש במבנים במתחם לשם מגורים. מאז הקמת המרינה נגרם הרס לרצועת החוף שמצפון למרינה, עקב עצירת החול המגיע מהים מכיוון דרום. ההרס מתבטא בצמצום רוחב החוף החולי המשתרע בין קו המים לבין צוקי הכורכר שמצפון למרינה, עד כדי גלים המתנפצים ישירות לצוקים וממוטטים אותם.
מתקדמים דרומה עד חוף הצוק המוסדר לרחצה, שבו יש מים, שירותים ועוד בתי קפה. מחוף הצוק הולכים על גבי טיילת חדשה עד לתל אביב. עוברים את חוף תל ברוך. את השטח שהיה פעם שדה תעופה דב וכעת מופשר לבניה. שדה דב פעל מ 1938 ועד ל2019 יועד בעיקר למטוסים קלים.
ארובת תחנת הכח רדינג מזדקרת לשמים ובולטת מרחוק. התחנה נקראת על שמו של הלורד רופוס דניאל אייזקס, המרקיז מרדינג, שהיה יו”ר דירקטוריון חברת החשמל בשנות ה־20 וה־30.
הארובה היא סמל איקוני בקו האופק של תל אביב. ייצור החשמל בתחנה הושבת וככל הנראה תוסב למתקן סולרי ולאגירת אנרגיה. הארובה המיתולוגית תישאר כמבנה לשימור.
מדרום לתחנת הכוח נמצא בניין המגדלור שהוסב לבית קפה. סמוך אליו תל עתיקות קטנטן ועליו עמוד בטון. המציין את צליחת הירקון במלחמת העולם ה-1 – על ידי הכוחות הבריטיים. גשר ווקופ נמתח מעל שפך הירקון ומוביל אל נמל תל אביב.
זו נקודת הסיום של המקטע.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר.
עריכה לשונית והגהה – מרב נוב.
© כל הזכויות שמורות.