25. שביל ישראל.
מנחל חדרה לנחל אלכסנדר. מקטע עשרים וחמישה מצפון לדרום.
מרחק – 16 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – נחל חדרה.
נקודת הסיום – נחל אלכסנדר. מפגש עם כביש 2. סמוך למכמורת.
הפרשי גבהים– 74+ 82- מטרים.
איש המסתורין – השלישי מחמישה. מדינאי יהודי בולט. אשתו הפכה למלכת יהודה. “מלך בשר ודם”.
שיר עברי – אגדת דשא. מילים: מאיר אריאל. לחן: שלום חנוך.
נקודות עניין – נחל חדרה, גבעת אולגה, יער חדרה, בריכת יער, גשר הצבים, שביל השרון, נחל אלכסנדר.
מפארק נחל חדרה יוצאים דרומה לכיוון גבעת אולגה, שכונה בעיר חדרה. אולגה בלקינד עלתה מרוסיה בעקבות אחיה ממייסדי תנועת ביל”ו – בית יעקב לכו ונלכה. מייסדי ביל”ו קראו להתחדשות פוליטית, כלכלית, רוחנית ולאומית של העם היהודי בארץ ישראל וכן להתחדשות השפה העברית. אולגה הייתה אשתו של יהושע חנקין גואל האדמות, מבוגרת מבעלה ב-12 שנים. נודעה כמיילדת מיומנת, ביישוב העברי ובקרב הערבים. לזוג לא נולדו ילדים.
ממשיכים מזרחה בכביש. חוצים את כביש האורך, כביש 2 ומגיעים אל תחנת הרכבת חדרה מערב.
חדרה נוסדה כמושבת עלייה ראשונה בשנת 1891. שמה נקשר לייבוש הביצות, שהיה תנאי לקיום ולהתפתחות יישוב. מחלת המלריה הכתה במתיישבים. המלריה מופצת על ידי יתושות אנופלס ופוגעת בעיקר בכדוריות הדם האדומות. במקרים קשים, נגרם נזק גם לאיברים חיוניים בגוף עקב אנמיה וחסימת כלי דם. יער האקליפטוס שניטע לא ממש פתר את הבעיה. הביצות יובשו על ידי חפירת תעלות וניקוזן אל נחל אלכסנדר.
פוסעים דרומה על שפת יער האקליפטוסים הוותיק בארץ. היער ניטע בארץ ישראל בשנות השמונים של המאה ה-19 בשטחים מוצפים. כיום היער מרבה עצמו באופן טבעי. חורשות האקליפטוס, הן אחד מסמלי ההתיישבות והציונות הנוסטלגיים. האקליפטוס, גדל במהירות ומחדש את עצמו בקלות לאחר כריתה או שריפה. פריחתו נמשכת לאורך רוב השנה ועשירה בצוף המשמש את מגדלי הדבורים לייצור דבש איכותי. עציו משמשים כחומר בניה זול לגידור, עמודי חשמל ואדני רכבת. עם הזמן נדחק מעמדו, ובאזורים מסוימים הוא נכרת בשל תפישתו כזן פולש שדוחק מינים מקומיים ופוגע במרקם האקולוגי. בצד מזרח של הדרך, אלוני תבור ענקיים שריד ליערות האלונים, שכיסו בעבר את השרון. בצד מערב יער האקליפטוסים הנהדר שחלקים גדולים ממנו מוצפים בחורף. יוצאים לשטח חולי. במשך החורף עוטים המרחבים שבין העצים גלימה ירקרקה, משובצת בפרחי העונה, סביונים, מרגניות, מרסיה יפיפייה, כלניות, רקפות והרבה פרחים אחרים. בשנים האחרונות מתבצעות נטיעות לשיקום יער-הפארק. לא רשות ממלכתית, לא חברה ציבורית, לא עמותה אלא אדם פרטי בשם עופר בינדל, החליט לשקם את הנוף.
השביל פונה מזרחה ולאחר כמה מאות מטרים מגיעים אל “בריכת יער”. בריכת חורף, המתמלאת ממי-הגשמים ומנגר עילי על פני הקרקע. בקיץ מתייבשת הבריכה. בריכות חורף מקיימות לפחות מחזור חיים אחד של מינים הבוקעים עם בוא הגשם, מתפתחים, מתרבים ושוב מטילים ביצים. קיום בריכות חורף מאפשר עולם חי עשיר ומגוון. סרטנים זעירים, דו-חיים, עופות מים קבועים, חורפים וחולפים. בריכות חורף מהוות גם בית גידול חשוב לצמחי-ביצה וצמחי גדות-נחלים. כדאי לבקר בבריכה לאחר גשמי ברכה.
ממשיכים דרומה, בחולות. פעם היו פה דיונות וחולות נודדים. עם השנים מתכסות הדיונות בצמחייה, בעיקר מינים פולשים כגון שיטה מכחילה, שהובאו לכאן על מנת לעצור את נדידת החולות.
נכנסים לפארק תעשיות עמק חפר וצועדים בו לכיוון דרום. יוצאים מאזור התעשיה אל מרחבים פתוחים, חקלאיים. חוצים את נחל אלכסנדר על גבי גשר הצבים. כדאי להנות מעצירה בפארק הצמוד ולהעיף מבט על צב רך צוואר, מין צב בסכנת הכחדה עולמית, המצוי במקורות מים ועטוי עור קשה במקום שריון. גופו של צב בוגר גדול ושטוח, ולו צוואר ארוך ורגליים ארוכות דמויות משוט. עיניו ונחיריו ממוקמים בקצה חדק ארוך ובעת שחייה רק הם בולטים מעל פני המים כשנורקל. תפריטו עשיר ומורכב מדגים, מדו-חיים, מעופות, מסרטנים, מרכיכות ואפילו מחרקים. הוא אינו בוחל גם בביצים, ובמזון מהצומח. צב בוגר יכול להגיע לגודל של מטר ולמשקל 50 קילוגרמים. נדמה היה כי צב זה נכחד מנחלי הארץ שזוהמו עד שהופיע מחדש בנחל אלכסנדר סמוך ל”גשר הצבים”. מהגשר ומהפארק הסמוך לו אפשר לחזות בצבים מתקבצים ומתחממים בשמש. מומלץ לטפס על מגדל התצפית שנבנה פה ולהשקיף על “עמק חפר”. מישור החוף התחום בין חדרה בצפון, לבין כביש 57 בדרום, מכונה “עמק חפר”. במזרח – הרי שומרון, במערב – הים. שלושה רכסי כורכר חוצים אותו מצפון לדרום. בין הרכסים שטחים נמוכים המכונים – “אבוסים”. נחלי השרון – חדרה, אלכסנדר ופולג, מנסים לפרוץ דרך רכסי הכורכר והאבוסים מערבה אל הים. היישובים – קיבוצים, כפרים ומושבים, ממוקמים על גבי רכסי הכורכר הגבוהים. השטחים החקלאיים נמצאים באבוסים.
חוזרים לצידו הצפוני של הנחל. “שביל השרון” מצטרף אל שביל ישראל. חוצים מתחת למסילת הרכבת ונכנסים לגן לאומי נחל אלכסנדר. הולכים על גדות הנחל, עד לעליה ל”חורבת סמארה”. זהו מבנה עתיק, שהיה שייך לעבדאללה סמארה, תושב טול כרם שהחזיק באדמות האזור. המבנה שימש לתצפית ולגביית מיסים ממגדלי אבטיחים ומסוחרים שעברו לאורך נחל אלכסנדר ולאורך דרך החוף הסמוכה לשפך הנחל. את האישור שניתן כאן, היו מציגים בשפך הנחל, במזח מכמורת כדי להעמיס סחורה לאניות. חמולת “סמארה” הם צאצאי שומרונים שאוסלמו. “סמארה” משמר את השם שומרון.
נחל אלכסנדר קרוי על שם המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. ערביי הארץ קראו לנחל “וואדי איסכנדיר”, על שם אסכנדר אבו זבורה, בעל קרקעות עשיר וסוחר אבטיחים מצליח שחי במאה ה-19 והיה מייצא אבטיחים מאזור שכם למצרים. יורדים מהגבעה וממשיכים על גבי הדרך הלבנה עד לסיום המקטע בחיבור דרך העפר עם כביש הכניסה למושב מכמורת.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
עריכה לשונית והגהה – מרב נוב
© כל הזכויות שמורות.