23. שביל ישראל.
משפיה לבית חנניה. מקטע עשרים ושלושה מצפון לדרום.
מרחק – 14.5 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – שפיה.
נקודת הסיום – בית חנניה.
הפרשי גבהים– 255+ 269- מטרים.
איש המסתורין – נולד ברומניה ועלה כילד לארץ. אין לו קבר. ממקימי זיכרון יעקב. אגרונום. מגלה אם החיטה. ראש מחתרת ניל”י.
שיר עברי – זיכרון יעקב שלי. אושיק לוי. מילים ולחן: נפתלי אלטר.
נקודות עניין – גן ירון, יקב זיכרון יעקב, רחוב המייסדים, גני הנדיב, חורבת עקב, מצפה מורן, האקוודוקט.
מסע במחוזות הברון רוטשילד. מתחילים ללכת מצומת הכניסה לכפר מאיר הקרוי על שמו של מייסד שושלת רוטשילד. צועדים מכביש 67 דרומה עד לכיכר בה פונים מערבה בצד כביש 7013. צועדים בחזרה אל מפגש הכבישים, כדי לחצות מעל נחל דליה שעשוי להיות רטוב ולא עביר בחדשי החורף.
וואדי מילק הוא הכינוי העממי שניתן לתוואי הדרך שחוצה את הכרמל ממערב למזרח, בתוואי הנחלים נחל דליה, נחל תות ונחל יוקנעם. נתיב היסטורי בו עברה ממישור החוף אל עמק יזרעאל, הדרך הבינלאומית (דרך הים) ממצרים לדמשק. מקור השם ואדי מילק נעוץ בשיבוש מימי המנדט הבריטי של השם הערבי ואדי מָליח (בערבית: מִלְח). בוואדי עברו שיירות הסוחרים שהובילו בארץ ישראל מלח, שיוצר בחופי עתלית ודור בתקופות קדומות, אל מחוזות המזרח, דרך עמק יזרעאל והגליל התחתון אל דמשק. משכורות החיילים הרומיים היו משולמות במלח, שהיה יקר מציאות. מכאן התגלגל הביטוי – salary משכורת.
פונים דרומה, פחות או יותר בערוץ מתחת לקו מתח גבוה. לאחר שני קילומטרים יוצאים מהערוץ לכיוון מערב. רגע לפני שנכנסים עוצרים בגן מקסים לזכר ירון (יורי) אמיתי שנהרג ביום האחרון של מלחמת לבנון השניה בגיל 45. היה החלל המבוגר ביותר במלחמה. שירת כחובש קרבי בגדוד 9263 בחטיבה הצפונית של הצנחנים. נודע ברוח טובה, בחוש הומור ובמנהג המוזר להקיף בנסיעה פעמיים מעגלי תנועה. בגן משחקים טבעיים בלב החורש, פינת פוייקה וכמה “משפטי ירון”. במקום ישנם ברזי שתיה.
בשמחה, ברצון, בגיל, ברינה ובדיצה
נכנסים לזיכרון יעקב. הולכים ברחובות העיר, חולפים ליד יקבי כרמל, ראשית תעשיית היין בארץ ישראל בעת החדשה. היקבים נוסדו על יד הברון רוטשילד בשם “כרמל מזרחי”. ממשיכים לרחוב המייסדים בו נמצאים רבים מהאתרים ההיסטוריים של המושבה הוותיקה. ראשוני המתיישבים הגיעו מרומניה באוניה “טטיס”, ב-25 באוגוסט 1882, כשעל סיפונה הפליגו חמישים משפחות ובהן 228 נפשות. חלקן יצאו לגליל ליישב את המושבה ראש פינה. חלקן הגיעו ל”זמארין”, בדרום רכס הכרמל. המתיישבים לא הבינו בהתיישבות או בחקלאות ונקלעו לקשיים כלכליים. לעזרתם נחלץ בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד גֵ’יימְס דֶה רוֹטְשִׁילְד. לימים נודע כ”אבי היישוב” וגם “הנדיב הידוע”. תמיכתו של הברון התרחבה והקיפה את רוב ההתיישבות בארץ ישראל ואת המפעל הציוני. הוא עסק באופן אישי ברכישת אדמות, פיתוח כלכלי, פיתוח תשתיות וצרכי קהילה. קשה לראות את חלוצי העלייה הראשונה והשנייה, מצליחים ללא תמיכתו ומעורבותו של הברון רוטשילד.
רחוב המייסדים, שומר ושופץ כ”מדרחוב דרך היין”, מהווה פנינת חמד מיוחדת אשר מושכת מטיילים ומבקרים רבים. לאורך הרחוב מבנים מראשית המושבה : בית הכנסת אוהל יעקב שנבנה בשנת 1886 על ידי אדמונד ג’יימס דה רוטשילד, לזכר אביו ג’יימס יעקב רוטשילד (על שמו נקרא גם היישוב), בריכת בנימין ובית ניל”י הוא ביתה של משפחת אהרנסון. בנה הבכור אהרון, אגרונום שקנה פרסומו העולמי בגילוי צמח “אם החיטה”. במלחמת העולם הראשונה הקים מחתרת שסיפקה מודיעין לצבא האנגלי. סיפור המחתרת מתואר בספר הילדים “שרה גיבורת ניל”י”. ביציאה מרחוב המייסדים, בית קברות בו קבורים בני משפחת אהרנסון, דוד רמז שהיה מנהיג פועלים ואחרי כן שר התחבורה, הלל יפה הרופא שעל שמו נקרא בית החולים בחדרה ועוד דמויות מראשית היישוב.
יוצאים מבית הקברות וצועדים ברחובות העיר עד ליציאה אל “רמת הנדיב”. כדאי לבקר ב”גני הנדיב”. סביב אחוזת הקבר של הברון ורעייתו עדה, משתרע שטח של כ־70 דונם בו גנים מטופחים. הברון ורעייתו נפטרו ונקברו בצרפת, טרם הקמת מדינת ישראל. באפריל 1954 נערך טקס ממלכתי של קבורה מחדש במערה שנמצאת במרכז הגנים השתולים – גן הוורדים, גן האיריסים, גן הדקלים, גן הריחות וגן המפלים. גן המפלים נקרא גם “חלון לים”. המפלים נובעים מאבן עליה חקוקים שמות היישובים בהם תמך הברון במפעל הציוני. בכניסות לגני הנדיב יש שירותים, מים ובסמוך גן עם שולחנות פיקניק.
ממשיכים ללכת בשביל צר על פני רמת הנדיב לכיוון דרום מערב. חוזרים לסביבה הטבעית. בחורבת מנצור אל עקב, נמצא אתר משוחזר מרשים – בית חווה ביזנטי שנבנה על חורבות בית יהודי קדום יותר. אפשר לראות כבשן סיד, מתקנים חקלאיים, בורות מים, גתות, גורן ובית בד. מתחת לבית הביזנטי מבצבצים דרך הרצפה ממצאי בית חווה יהודי מימי בית שני – מתקני חקלאות, גתות, בית בד ומקווה טהרה, המעיד על התיישבות יהודית במקום.
סמוך לחורבה תצפית נהדרת על מישור החוף הפרוש לרגלינו. שני נחלי איתן – תנינים ועדה, זורמים מההרים ומתאחדים עם נחל תמסח ונחל כבארה לאגן נמוך הכלוא בין דרום הכרמל לרכס הכורכר, עליו שוכנים היישובים מעגן מיכאל וג’יסאר א-זרקא. בתקופות בהן לא נוקז נגר המים, התפתחו ביצות שנקראו ביצות כבארה. בחורף 1991 ירדו גשמים בכמויות יוצאות דופן. השטח החקלאי, הפך לאגם גדול.
מגיעים אל “חוטם הכרמל”, חלקו הדרומי ביותר של רכס הכרמל. מתקדמים דרומה על שפת הרכס, ש”נופל” לעמק במדרון סלעי ותלול. חוצים שער מנע בקר ומיד לאחריו נראית אנדרטה יפה לזכר “מרים”. לידה חצוב בסלע, “דולמן”. דּוֹלְמֶן הוא מבנה “מגליתי” בנוי מאבנים גדולות, שמקורו לרוב בתקופות פרהיסטורית. מגה – גדול. ליתוס – אבן ביוונית עתיקה. הדולמנים מקושרים לרוב לקבורה. מעט מזרחה מכאן נמצא שדה של כמה עשרות דולמנים.
יורדים בדרך חתחתים אל מצפה מורן ורדי. הצופה אל חוף הכרמל, לזכרו של סרן מורן ורדי ז”ל, לוחם קומנדו ימי, בן בנימינה, שנהרג בקרב עם מחבלים בשכם. התצפית בנויה כדק מוקף מעקה. שביל מדורג עם מעקה עולה אליו מהדגל הגדול שעומד מתחת למצפור באזור המשוקם של המחצבה.
יורדים לעמק על שביל סמוך למחצבה ופונים מערבה, כדי לחצות את פסי הרכבת תחת גשר. גם נחל תנינים חוצה את פסי הרכבת באותו המקום. בחדשי החורף והאביב המעבר עשוי להיות מוצף ויש צורך להרטיב רגלים ונעליים.
ממשיכים לאורך הנחל על הגדה הדרומית, עד לשרידי טחנת הקמח “אבו נור”. כאן נפרדים מהנחל והולכים מערבה בקו ישר לאורך האקוודוקט שעדיין נותר על תילו. עוברים מתחת לכביש 4 מלמטה, תוך הליכה על האקוודוקט המרשים. אַמַּת מַיִם (או אַקְוֶודוּקְט) היא תעלה מלאכותית שתפקידה להעביר מים ממקום אחד למשנהו. בדרך כלל תעלה מוגבהת (לפחות בחלקה) מעל פני השטח, באמצעות עמודים או מערכת קשתות. אמות המים הנודעות ביותר הן אלו שנבנו בידי הרומאים, לעיתים הגיעו לאורך של עשרות קילומטרים.
האקוודוקט הוא למעשה שלוש תעלות שונות צמודות זו לזו, שמימיהן מגיעים ממקורות שונים.
מי צריך כל כך הרבה מים? ומדוע ? התשובה תתברר במקטע הבא בקיסריה.
נקודת הסיום בכניסה למושב בית חנניה.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
עריכה לשונית והגהה – מרב נוב.
© כל הזכויות שמורות.
פרטים על טיולים מודרכים בשביל ישראל