21. שביל ישראל.
מנחל אורן למצפה עופר. מקטע עשרים ואחד מצפון לדרום.
מרחק – 11 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – חניון נחל אורן.
נקודת הסיום – מצפה עופר.
הפרשי גבהים– 324+ 256- מטרים.
איש המסתורין – תאורטיקן אמנות ואדריכל ישראלי רומני. מפעל חייו באמנות. השתייך לזרם הדאדאיזם, מייסד עין הוד.
שיר עברי – ברוש. אריאל זילבר.
נקודות עניין – מערת אצבע, מחנה עתלית, עין הוד, מערות האדם הקדמון, ג’בע, מצפה עופר.
המקטע לא ארוך במיוחד, הפרשי הגבהים לא גדולים, עם זאת, זהו מקטע קשה להליכה. מדוע? רמת הקושי במקטע נקבעת בהתאם לתוואי השביל. המרחק והפרשי הגבהים פחות חשובים. המידרך, השיפוע, איכות השביל הם הפרמטרים המגדירים את רמת הקושי: שביל מסולע, סבך, יתדות וסולמות, מקשים על ההתקדמות ותובעים את המאמץ. קשים ומסוכנים במיוחד הם הבולדרים. בולדר הוא גוש סלע, שניתק ממקומו המקורי, נפל או התגלגל מסלע האם שהיה מקורו. הבולדר איננו נוח לדריכה ועשוי לא להיות יציב. מקובל לכנות גושי סלע גדולים מ 10 ס”מ בשם בולדר. במסלול טיפוס בולדרים (בולדרינג) אין צורך בחבלי אבטחה שכן הפרשי הגבהים אינם גדולים. מרבית הפציעות בטיולים נגרמות בעת דריכה על בולדרים, שעשויים להיראות “תמימים”. בנוסף לבולדרים קיימים ה”טרשונים” – סלעי גיר חדים הבולטים מהאדמה, שנסחפה מעליהם. הטרשונים נוצרו עקב המסה וחלחול של מי גשמים בסלע הקארסטי.
לאחר כל ההקדמה הזו, ברור, מדוע מקטע זה נחשב בעיני הכותב לקשה. מומלץ ללכת עם מקלות הליכה.
מחניון נחל אורן עולים במדרגות שמתחילות מאחורי מבנה השירותים, במדרון הדרומי של הנחל. לאחר 152 מדרגות, עוברים דרך עמדת שמירה בריטית ישנה היצוקה בבטון. עולים עם השביל עד ל”מערת אצבע” ומשקיפים ממנה על פתחת נחל אורן. אפשר לראות כי המדרון הדרומי של הנחל מכוסה בצמחייה עשירה ועבותה לעומת המדרון הצפוני הצחיח לעומתו.
נחל אורן הוא מהמקומות בהם ניתן להתרשם ולהבין את ההבדלים בין מפנה צפוני לבין מפנה דרומי. על שדרת ההר בארץ ישראל, מתוח קו פרשת המים מצפון לדרום. מקו זה זורמים הנחלים מערבה לים התיכון או מזרחה לבקע ים המלח. המדרון הצפוני של הוואדי נקרא “מפנה דרומי” היות והוא פונה לדרום. בארצנו – מסלול השמש בדרכה מערבה, עובר מדרום. כך יוצא שהמפנה הדרומי (הפונה לדרום) “זוכה” לקרינת שמש ישירה רבה יותר מאשר המפנה הצפוני, שלעומתו נמצא שעות רבות בצל. במפנה צפוני – פני הקרקע, לאחר הגשם, מתייבשים ומאבדים מלחותם מהר יותר. קצב אידוי המים מהצמחים גבוה ומהיר יותר במפנה הצפוני. זרעים זקוקים למים לשם נביטה ולהתפתחות. בקרקע בה הלחות גבוהה יותר יתפתחו צמחים רבים יותר והצפיפות תהיה גדולה יותר. לכן מפנה צפוני בעל כיסוי ומגוון צומח גדול יותר ביחס למפנה דרומי.
נחל אורן מפנה דרומי ומפנה צפוני
מערת אצבע גדולה ומעניינת. המערה זכתה לשמה, בגלל צורת הפתח המזכירה אצבע. בתוך המערה, יש זקיפים, נטיפים, ועטלפים. ארכיאולוגים, מצאו כאן שרידי אדם קדמון בני עשרת אלפי שנים ויותר. האגדה מספרת על דוב מיתולוגי שתחב את האצבע למערה, כדי לרדות דבש. הדבורים עקצו אותה והיא התנפחה לגודל המערה. כשהצליח לבסוף לחלוץ את אצבעו, עף לגדה הנגדית של נחל אורן. מעוצמת הפגיעה נוצרה “מערת עקב” שבגדה הצפונית של הנחל. הגיאולוגים סבורים דווקא כי המערה נוצרה בתהליך קארטסי של התמוססות סלע שיצרה חלל תת קרקעי גדול. התחתרות נחל אורן חשפה את המערה במדרון. כמוה חבויות בבטן ההר מערות רבות. למערה יש שלושה חללים. אפשר לראות על התקרה נטיפים ובקיץ גם עטלפים.
מהמערה מטפסים בשביל סלעי אל רכס אצבע. מראש הרכס מביטים מערבה. אם מאמצים את העיניים, רואים את המעפילים נמלטים ממחנה המעצר שבעתלית. בליל 10 באוקטובר 1945 כוח מהגדוד הראשון של הפלמ”ח, פרץ למחנה, ושחרר את כל 208 המעפילים שהיו עצורים בו באותה העת. את הפעולה תיכנן סגן מפקד הגדוד, יצחק רבין, ופיקד עליה מפקד הגדוד הראשון נחום שריג. מביטים גם במבצר הצלבני הענקי, ששרידיו קיימים עד היום, על שפת הים. רואים את הצלבנים האחרונים, מפליגים ונוטשים את ארץ הקודש לאחר ששלטו בה קרוב ל- 200 שנים.
קרוב יותר, בצידו השני של כביש 4, מתחם בנוי בצפיפות. זהו כלא שש המיתולוגי. דורות של חיילים זכו להתארח בו לאחר ביצוע עבירות משמעת חמורות כקלות. הביטוי “חייל שלא ביקר בכלא שש לא חייל”, מיוחס לרמטכ”ל לשעבר, רפול. הכלא נסגר ובנייניו היושבים על פיסת נדל”ן יקרה מאין כמוה מחכים לשינוי ייעוד.
ממשיכים מזרחה על הרכס ויורדים אל כפר האמנים עין הוד. במקור כפר ערבי בשם “עין חוד”, ממנו ברחו תושביו במהלך מלחמת הקוממיות. ב-1953 התיישבה בבתים קבוצת אמנים, ובהם מרסל ינקו והקימו כפר אמנים. ינקו, שהיה אדריכל, הצליח למנוע את הריסת הכפר, עבר לגור בין הריסות הכפר והחל לשפץ את הבתים בעצמו. הוא שכנע אמנים נוספים לעבור למקום.
עם השנים הוקמו בעין הוד גלריה מרכזית וגלריות פרטיות של אמני הכפר, סדנאות, אמפיתיאטרון ומוזיאון ינקו דאדא. דאדא הוא זרם אמנותי-תרבותי אוונגרדי שנוסד בציריך שבשווייץ בשנת 1916, ופעל עד שנת 1923. המניע לייסוד תנועת דאדא בציריך ב-1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, היה הזעזוע מזוועותיה של המלחמה ומתוצאותיה. מרסל ינקו היה בין מובילי הדדאיזם. בין תושבי הכפר ניתן למנות אמנים ידועים רבים, בהם עשרה זוכי פרס ישראל. גילה אלמגור, חיים חפר, גברי בנאי, מרסל ינקו, נתן זך, שמעון הלקין, זהרה שץ, אריה נבון, מיכאל גרוס, גרטרוד קראוס והזמר שלמה ארצי.
יוצאים מהכפר הציורי ויורדים בנחל עין הוד בינות לעצי זית מסוקסי גזע ועתיקים. בין העצים פסלים ענקיים של עופות דורסים וחיות. השביל מתפתל בסבך, על מדרונות השלוחות. בחודש מרץ אפשר להתפעל מיופיו של “צבעוני ההרים”, שפורח בהמוניו. מטפסים שוב על השלוחה, ההליכה הופכת לאיטית וקשה מאד. השביל מתפתל בין שיחים גבוהים ודוקרים ועל גבי בולדרים וסלעים. עוברים ליד חורבות הכפר הערבי “מזאר” ומגיעים לגן לאומי נחל מערות. נכון לכתיבת שורות אלו ניתן לעבור בגן הלאומי ללא תשלום ובלי כניסה למערות. יש שירותים, קפיטריה וארטיקים. נחל מערות מנקז אזור נרחב בדרום הכרמל.
מצוקי נחל מערות בולטים בשטח. כל הנוסע על כביש חיפה תל אביב, מבחין בהם בקלות. ארבע מערות נחפרו והותקנו לביקור הקהל הרחב. הממצאים הרבים שנחפרו, ורצף של מיליון שנות קיום אנושי הפכו את המערות לאחד האתרים הפרהיסטוריים החשובים בעולם. השמורה הוכרה כאתר מורשת עולמית, על ידי אונסק”ו.
“תופרים” מצפון לדרום את השלוחות, שגולשות ממזרח למערב. תענוג מפוקפק, לברכיים. עוצרים להציץ בקבר שיח’ סמוך לחורבות הכפר הערבי ג’בע. הכפר מזוהה עם יישוב עברי קדום בשם “גבע” ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו, בן המאה ה-1 לספירה, מספר כי הורדוס מלך יהודה בנה את הכפר לחיל הפרשים שלו במאה הראשונה לפני הספירה וקרא לו “עיר הפרשים”.
עולים למצפה עופר, בו יש שולחנות פיקניק. בית יערנים ומגדל קק”ל ישן הבולט למרחקים. לא ניתן לעלות עליו מסיבות בטיחות. פעם היה כאן גן אירועים או מסעדה, כיום משרדי קק”ל. כדאי לעלות לרחבת התצפית ולהנות מנוף חוף הכרמל.
כאן נקודת הסיום של המקטע.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר.
עריכה לשונית והגהה – מרב נוב.
© כל הזכויות שמורות.
פרטים על טיולים מודרכים בשביל ישראל