19. שביל ישראל.
מטבעון לרום כרמל. מקטע תשעה עשר מצפון לדרום.
מרחק – 16 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – כיכר זובידאת, בסמת טבעון.
נקודת הסיום – רום כרמל, עוספיא מפגש שביל ישראל עם כביש 672.
הפרשי גבהים– 643+ 325- מטרים.
איש המסתורין – נולד בהונגריה. עלה מגרמניה. הוכשר בכפר חסידים. הכיר את מרסל. הסתבך בעסק הביש.
שיר עברי – צל ומי באר. יורם טהרלב.
נקודות עניין – גבעות אלונים, כפר חסידים, נחל הקישון, יגור, שביל המעפילים, מצפור אייזן.
מנקודת ההתחלה הולכים דרומה בתוך הכפר ויוצאים אל יער האלונים. ממשיכים בשביל שיורד אל הוואדי, מתפתל בחורש ועולה צפונה. כשיוצאים מהוואדי ופונים מערבה, עולים לכיפה ופוגשים בבור מים פעיל, פתח מוקף ב”חוליה”. אפשר לרדת בסולם ברזל חדש שנבנה והותקן על ידי חבריו של מתניה אלסטר ז”ל, שנהרג במלחמת חרבות ברזל. אלפי בורות מים מלאכותיים שנועדו לאגור מי גשמים לרווחת בעליהם, פזורים בארץ. המים מנוקזים מהשטח באמצעות תעלות ותלוליות אל פתח בצד הבור. ה”חוליה” שומרת על הבור מנפילה של אנשים ובעלי חיים ומקלה על שאיבת המים. בור כזה מצריך תחזוקה, ניקיון וטיוח קירות באופן שוטף, אחרת נסתם או מתמוטט. “אין הארי שבע מהקומץ ואין הבור מלא מחולייתו ” השיבו זקני העם למלך (תלמוד בבלי מסכת ברכות). כוונתם הייתה כי הגשם היורד על פתח החולייה, לא יספיק כדי למלא הבור. יש צורך במקורות נוספים כדי להתפרנס.
עץ אלון ענק ומצל מזמין את ההולכים לשבת תחתיו, להתבונן בכרמל הירוק כל ימות השנה ולשתות קפה, תה או מה שרוצים. ממשיכים ועוברים בלי לשים לב מעל כביש 6 שעובר עשרות מטרים מתחת במנהרות אבטין. כעבור כמה דקות מגיעים לכפר חסידים. הכפר הוקם ב 1924 על ידי חסידים שעלו מפולין, על אף התנגדות מנהיגי היהדות החרדית והחסידית. התרגשות גדולה אחזה את היישוב היהודי בארץ. האם החרדים מגיעים? ברם, הייתה זו סנונית שלא בישרה את בוא האביב. מרבית היהדות האורתודוקסית נותרה באירופה ונכחדה בשואה. כיום אוכלוסיית הכפר מעורבת, דתיים וחילונים. חלק גדול מהתושבים עדיין עוסקים בחקלאות. חוצים את הכפר. עוברים ליד מוזיאון יעקלה שטעטל. מייסד המוזיאון, גדי יעקב, עסק בעבר בחקלאות ובמשך שנים נהג לרכוש פריטים רבים במזרח אירופה שהיו שייכים ליהודי העיירות והשטעטלים, מעביר כאן הדרכות וסיורים, בהומור וחן יהודי. חוצים את הכפר לאורכו. רעש מכוני חליבה ברפתות, טרקטורים רתומים לעגלות וריח תבשילים, משרים אוירה כפרית ופסטורלית. הכפר מטופח ונעים להתהלך בו.
“באה מנוחה ליגע, ומרגוע למטייל, להולכים בשביל ישראל”. כך רשום על “פינה עליזה” שהוקמה לרווחת הצועדים בשביל ישראל. סככה תחת עץ פקאן ובה מתקן מים קרים, קומקום לקפה, כיור, שולחנות וספסלים. תענוג לשים את הראש תחת המים קרים, ביום חם.
בצומת המרכזי של הכפר פונים דרומה לכיוון קיבוץ יגור. רגע לפני שחוצים את נחל הקישון פוגשים פינה המוקדשת לזכרו של מקס מאיר בינט, איש צללים, שפעל יחידי כמרגל במצרים. עם תפיסת החולייה מעסק הביש ב 1954, נקשר שמו עימה, על אף שלא היה חלק ממנה. נתפס ועבר עינויים רבים וכדי לא לגלות סודות התאבד בכלא בדיוק בנר שני של חנוכה. את האנדרטה עיצב הפסל יובל “יובי” לופן, איש גינוסר. נחל הקישון, מנקז את עמק יזרעאל מערבה, וזורם לים. בשנים האחרונות הושקעו מאמצים אדירים לנקות את אפיק הנחל מהביוב שזרם בו ומשפכי תעשיות מפרץ חיפה. שבילים וטיילות הליכה נסללו לאורך הקישון ממושב אלרואי שנמצא בין הכרמל לגליל התחתון בשער העמקים בדרכם עד לים. עוברים במנהרה מתחת לכביש העמקים, ויוצאים לתוך אזור התעשיות של קיבוץ יגור.
קיבוץ יגור – ראשון היישובים בעמק זבולון, נמנה על הגדולים והחשובים שבקיבוצי הארץ. בזמן המנדט הבריטי התרחשה במקום פעילות ביטחונית ענפה. חלקה מתואמת עם הבריטים וחלקה מחתרתית. ב 29 ביוני 1946 הוקף הקיבוץ בכוחות צבא בריטיים. כל הגברים נעצרו ונכלאו. מרבית ה”סליקים” נחשפו והנשק שנמצא בהם הוחרם. אירוע זה נזכר בתולדות היישוב בשם – “השבת השחורה”.
“מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם, מי שעייף ימצא פה צל ומי באר” כתב בן הקיבוץ יורם טהרלב.
השיר מדבר על הכנסת אורחים ודאגה למחסורם. בשנת 1945 כוחות של הפלמ”ח פרצו למחנה המעצר בעתלית במהלכה שוחררו מן המחנה עצורים יהודים והוברחו לקיבוץ יגור. הסיבה לפריצה הייתה שיומיים קודם לכן, הגיעה לעתלית קבוצת מעפילים שנתפסה בכוח, בכפר גלעדי, לאחר שנכנסו לארץ בחשאי מגבול סוריה, במסגרת ההעפלה מארצות המזרח. הבריטים הודיעו שיחזירו את המעפילים לארצות מוצאם. רשמית, משמעות הדבר הייתה מאסר של שנה. מעשית, היה מקום לחשוש שהמעפילים ירצחו בשובם. הנהגת היישוב לא יכלה להשלים עם כך, ולכן והוחלט על שחרורם באמצעות הפריצה למחנה עתלית. משפחתו של טהרלב הסתירה אף היא אחת מן המשוחררות.
מחניון המטיילים בפאתי קיבוץ יגור, עולים ומטפסים ב”שביל המעפילים”, שדרכו ברחו המעפילים ממחנה המעצר בעתלית לקיבוץ יגור. השביל צר ומתפתל כמו נחש בין עצי החורש, עולה בנוחות למרומי הכרמל. נופי מפרץ חיפה והגליל התחתון פרושים מטה. מצוקי הכרמל מתנשאים בצד השביל. חוצים את ״דרך נוף כרמל״ – ועוצרים למנוחה בחניון “שביל ישראל”, שהוקם לרווחת המטיילים. עוברים מנחלת שבט זבולון אל נחלת שבט מנשה. מביטים צפונה אל נחלת אשר, שבגליל המערבי. נחלת שבט מנשה בן יוסף מהגדולות בשבטים משתרעת מהים התיכון ועד לגלעד במזרח ומעמק יזרעאל ועד לדרום השומרון.
הכרמל – “כרם האל”, ההר הירוק כל ימות השנה, נקרא בערבית “ג’בל אל-חאדר”, ההר הירוק או “ג’בל מר אליאס”, הר אליהו הקדוש.
עולים מהשביל אל דרכי עפר. מעט לפני הכניסה לכפר עוספיא, חולפים ליד אתר ההנצחה – מצפור דויד אייזן. המצפור מנציח את מלחמת ההתשה. המלחמה שנמשכה למעלה משלוש שנים לאורך החזית המצרית, הירדנית והסורית. עיקר הלחימה היה בחזית תעלת סואץ שבה צבא מצרים וצה”ל ניהלו מלחמת התשה זה כנגד זה. מלחמת ההתשה נערכה בחזית התעלה, בבקעת הירדן וברמת הגולן, הרחק מהעורף הישראלי, וללא גיוס מילואים חריג. לכן לא הייתה לה השפעה ישירה על העורף, שבו נמשכו החיים כסדרם. לאורך שנים רבות לא זכתה מלחמת ההתשה להכרה רשמית בישראל. רק בשנת 2003, באיחור של 32 שנים, הוענק אות מלחמת ההתשה לחיילים שהשתתפו בה.
ממשיכים לתוך הכפר עוספיא. כפר ערבי דרוזי עם מיעוט נוצרי ומוסלמי. הדרוזים מקיימים דת ייחודית, שהתפצלה מהאסלאם השיעי-איסמאעילי במאה ה-11. בישראל מתגוררים הדרוזים בכרמל, בגליל, וברמת הגולן. הדרוזים שומרים על השפה והתרבות הערבית. הם אזרחים נאמנים למדינת ישראל, משרתים בצבא ונחשבים ללוחמים עזי נפש.
סיום המקטע בכפר עוספיא בנקודת חציית כביש רום הכרמל. כביש 672.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר.
עריכה לשונית והגהה – מרב נוב.
© כל הזכויות שמורות.
פרטים על טיולים מודרכים בשביל ישראל