18. שביל ישראל.
מאלון הגליל לבסמת טבעון. מקטע שמונה עשר מצפון לדרום.
מרחק – 15 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – אלון הגליל.
נקודת הסיום – כיכר זובידאת. בסמת טבעון.
הפרשי גבהים– 363+ 397- מטרים.
איש המסתורין – התארח אצל אישה צרפתייה. קנאי וסוער. בן אלמוות. מטיף מוסר. מגיע לכל ברית מילה. בלילות הסדר מחכים לו.
שיר עברי – “אדמה אדמתי” (על גבעות שיח’ אברק) מילים: אלכסנדר פן. לחן: מרדכי זעירא בביצוע יהורם גאון.
נקודות עניין – כעביה, עין יבקע, נחל ציפורי, טחנת הנזירים, ראס עלי, טחנות עליל, גבעות אלונים. בסמת טבעון
אלון הגליל, היישוב קטן ופסטורלי, חבוי בתוך חורש אלונים עתיק. נוסד ב1980 במסגרת תכנית “המצפים”, אותה יזם אריק שרון, על מנת לייהד את הגליל. השביל פונה בדרך רחבה לתוך יער נטוע בברושים ואורנים.
מנחלת שבט זבולון עובר השביל אל נחלת שבט אשר ששכן במערב הגליל מהכרמל ועד למרומי הגליל מערבי.
השביל יורד מטה וחולף ליד בוסתן רימונים גדול. יורדים לוואדי וחוצים את הערוץ שלפעמים זורם. העלייה לצד השני קצת מבלבלת, יש לעלות מעט צפונה בדרך עפר ולמצוא את העלייה המדויקת לתוך החורש. עולים לאוכף ויורדים לוואדי רחב ובו שדות ומטעים. מגיעים לכפר כעביה.
הכפר כעביה הוקם ב 1970 כדי לרכז את האוכלוסייה הבדואית הפזורה באזור. תושביו הם בני שבט ערב אל-כעביה. הכפר, חלק ממועצה מקומית כעביה-טבאש-חג’אג’רה, המורכבת משבטים וחמולות שונות. הכפר משתרע על שטח גדול ובתיו פזורים במרווחים גדולים, בין בית לבית. נחל ציפורי חוצה את הכפר ממזרח למערב. השטח רווי בבעלי חיים מתורבתים, וכמובן גם באותותיהם – קולות, ריחות וכמובן גללים. ברחובות הכפר משוטטים ומעופפים תרנגולות, עיזים, טווסים, כבשים ופרות באופן חופשי. מכלאות צאן, רפתות בקר, שובכי יונים ולולים, פזורים בינות לבתים. השבילים מרופדים בנוצות, גללים, ובעצמות יבשות של בהמות והריח בחינם.
הפרחת יונים נחשבה מאז ומתמיד לעיסוק בזוי, שאינו מכבד בעליו. מפריחי יונים מקצועיים, פסולים לעדות ביהדות. יוצאים מהכפר ויורדים אל נחל ציפורי. עין יבקע, הוא מעיין הסוסים בעגת המקומיים, מזמין את הצועדים להפסקת בוקר ושכשוך. המים המזינים אותו נובעים בתוך בריכה רדודה בה ניתן לשכשך וזורמים ממנה אל נחל ציפורי. נחל ציפורי הוא נחל איתן הזורם מאזור הכפר ריינה ועד לנחל קישון, המתנקז בהמשך אל מפרץ חיפה ואל הים התיכון.
בשנים האחרונות עבר ערוץ נחל ציפורי פיתוח נהדר. טיילות, פינות ישיבה ושלטי הסבר. ערוץ הנחל שהיה מזבלה ואתר להשלכת פסולת פיראטית הפך לגן פורח. זרימת מים מתקיימת בו כל השנה. הדבר מתאפשר עקב שימוש במים מושבים, שטוהרו והושבו לטבע ולחקלאות. לא מומלץ לשחות בהם או לשתות, אבל עבור בעלי החיים והצמחים זה מספיק כדי לקיים סביבת נחל רטובה ושוקקת במשך כל השנה. תושבים ומטיילים מצביעים ברגליים והולכים על הטיילת בצידי הנחל כל ימות השנה. על הגבעה מצפון – קיבוץ הרדוף, חלוץ החקלאות האורגנית וזרם החינוך האנתרופוסופי בישראל.
כשהולכים לאורך הנחל, ניתן לשמוע צפרדעים מקרקרות. לא אחת ולא שתים, ממש סימפוניה. אוכלוסיית הצפרדעים בארץ, הצטמצמה מאד בעשרות השנים האחרונות. פעם, אפשר היה לשמוע צפרדעים כמעט בכל מקום. הרס בתי הגידול, זיהום, מחלות, ואויבים טבעיים, גרמו להיעלמותן של הצפרדעים מארצנו. האם הן חוזרות?
ממשיכים מערבה בין חלקות החקלאות (לא לקטוף). התחנה הבאה – טחנת הנזירים. מבנה אבן גדול ומרשים שנבנה על ידי נזירים כרמליתים. ליד הטחנה, מדשאה, שפת נחל, פינות ישיבה, מעיין ועצי פרי. מסדר הכרמליתים פועל באזור הכרמל החל מהמאה ה-12. אנשי המסדר, נזירים יחפנים שמקדשים את אליהו הנביא שפעל בכרמל והוכיח למלך ולעם, שכדאי לעבוד את אלוהי ישראל.
דגי שפמנון ענקיים שוחים ומקפצים במעלה הזרם. שפמנונים כאלו מצויים כמעט בכל מקור מים מתוקים בארץ. הם מגיעים לגדלים ענקיים ומסוגלים לשרוד שעות רבות מחוץ למים ואף לזחול על היבשה. השפמנון אינו נחשב טעים למאכל ואיננו כשר. לעומת זאת הוא אוכל בתיאבון כמעט כל אורגניזם שחי במים. לא מעט מיני חיים בטבע, נפגעו עקב התיאבון השפמנוני חסר הגבולות.
הטחנה בבעלות מסדר הנזירים הכרמליתים הכפוף לוותיקן. בעבר, הוחכרה הטחנה למרבה במחיר. גן אירועים, מסעדה ועוד. כיום מוקמת בה תחנת מחקר וניטור של רשות הניקוז והנחלים. הטחנה פעלה עד ראשית המאה ה- 20 בכוח מימיו השופעים של מעיין עין יבקע, השוכן 2 ק”מ מזרחית לטחנה. מי המעיין הגיעו באמצעות אמת מים בנויה אל ארובה במפלס העליון של הטחנה ובכוח נפילת המים הונעו אבני הריחיים הכבדות שטחנו את הקמח. המים זרמו במעברים תת קרקעיים בחזרה אל אפיק הנחל.
ממשיכים על הטיילת עד ל”ברך” המפורסמת של נחל ציפורי. נחל ציפורי פונה לצפון ומקיף גבעה עליה ממוקם הכפר ראס עלי. עקב הידרדרות וסחף אדמה וסלעים מכיוון דרום, נסתם האפיק המקורי. הנחל חתר צפונה, הקיף את תל עליל וחזר דרומה. כך נוצרה ה”פרסה” המפורסמת של נחל ציפורי. שלושה קילומטרים אורכה.
עולים לאוכף ומביטים ממנו על “טחנת עליל” העצומה. “טחנת עליל” הייתה הגבוהה ביותר בארץ ישראל – 12,5 מטרים גובה בשני מפלסים, הספקה היה גבוה יותר מכל טחנת קמח בארץ. היא בנויה משתי קומות, שיצרו שתי טחנות קמח, אחת מעל השנייה. המים הובאו באמה במנהרה, דרך ה”אוכף”.
ממשיכים מערבה על מדרכה במורד הכביש. בצידו השני של הנחל מושך את תשומת הלב עץ אלון עצום גבוה על התל. מועמד ראוי לעץ המופיע בסמל של גולני. מדרום על הרכס, מתנשא היישוב הקהילתי הכפרי נופית.
נכנסים אל יער האלונים הטבעי הגדול בארץ – גבעות אלונים. ביער האלונים מקבצי חורש צפוף. השביל עולה בדרכי עפר משובשות ובמשעולים מסולעים עד לכביש 762 לאורכו פונים בשביל מקביל עד לכיכר. חוצים לצד השני והולכים כמה דקות ממזרח לכביש 7515 דרומה לכיוון טבעון, עד לסיום המקטע בכיכר הכניסה לכפר זבידאת.
הכפר הינו חלק מיישוב גדול יותר שנקרא “בסמת טבעון”. תושביו נמנים על משפחות בדואיות משבטים שונים, שהובאו לכאן החל משנות ה-60 של המאה העשרים. ביישוב ארבע שכונות עיקריות: יסמין, מַשַאיֶח’ א-סַעְדִ֫יה, ח’לף, וזבידאת. השכונות מאוכלסות לפי שיוך שבטי ומופרדות אחת מהשנייה, הן מבחינת תשתיות והן מבחינה פיזית, כאשר כל אחת נמצאת על גבעה אחרת ומופרדת בחורש טבעי וגיאיות.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר.
עריכה לשונית והגהה – מרב נוב.
© כל הזכויות שמורות.
פרטים על טיולים מודרכים בשביל ישראל