17. שביל ישראל.
מנוף הגליל לאלון הגליל. מקטע שבעה עשר מצפון לדרום.
מרחק – 13 קילומטרים.
נקודת ההתחלה – משהד.
נקודת הסיום – אלון הגליל.
הפרשי גבהים– 262+ 396- מטרים.
איש המסתורין – היה בריון שודד דרכים. גלדיאטור. תלמיד חכם של רבי יוחנן . אמורא.
שיר עברי – שני אלונים. האחים והאחיות. מילים: נתן יונתן. לחן גידי קורן.
נקודות עניין – משהד, ציפורי, קבר רבי יהודה נשיאה, יער הסוללים, אלון הגליל.
מכיכר הכניסה למשהד נכנסים לסמטאות הכפר הציורי שבנוי על צלע ההר וצופה צפונה לבקעת תורען ולבית רימון. עוברים סמוך לבית הקברות העתיק במרכז. על פי המסורת קבור כאן יונה הנביא. משהד הוקמה על חורבות העיר המקראית גת חפר, אשר על פי המוזכר בספר מלכים ב, י”ד, הייתה עירו של יונה הנביא. קבר יונה הנביא מצוי כיום במתחם מסגד א-נבּי יונַס. יונה הנביא “קבור” גם בגבעת יונה שבאשדוד, בצידון שבלבנון ובמוסול שבעיראק. ממשיכים מערבה עד ליציאה מהכפר. נכנסים ליער ציפורי. הולכים על הרכס שמדרום לבקעת תורען, רכס הרי נצרת. צופים צפונה להר תורען ולרכסי הגליל התחתון. יורדים אל הר ידעיה ואל מצפה הושעיה. ידעיה הוא שמה של משמרת כהונה מציפורי. האמורא רבי הושעיה רבה ישב בציפורי הסמוכה. “אמורא” הוא חכם מתקופת המשנה והתלמוד. האמוראים הגיעו לאחר התנאים. מצפה הושעיה הוקם ב 1980 כהיאחזות נח”ל והתפתח ליישוב דתי לאומי. המאוכלס ב2,500 תושבים.
מימי בית שני ועד לסוף המאה החמישית לספירה שימשה ציפורי כעיר מחוז חשובה. כאן שכנה הסנהדרין. כאן חי רבי יהודה הנשיא וסידר את ששת סדרי המשנה. אוכלוסיית העיר הייתה מעורבת. גרו בה יהודים, נוצרים, רומאים ויוונים. על פי מסורת הנצרות, בציפורי חיו יואכים וחנה, הורי מרים הבתולה, אם ישו. בעתיקות ציפורי נמצאו שרידים רבים ומעניינים – כנסייה, פסיפס מרהיב, מקוואות, תיאטרון ומערכת אספקה ואגירת מים מתוחכמת ומיוחדת. הגן הלאומי ציפורי הסמוך מומלץ מאד לביקור. עד 1948 הייתה במקום עיירה ערבית בשם “עספוריה”. ב 1949 הוקם מושב ציפורי למרגלות התל בצד דרום.
ממשיכים לרדת עד לכניסה ליישוב הושעיה. השביל מתפתל מצפון לתל ציפורי המוקף בבוסתנים עתיקים, זיתים בני מאות שנים, שקדים ומשוכות צבר. עולים מערבה אל ציון קברו של ר’ יהודה נשיאה. מעלינו מתנוסס בגאון מבצר ציפורי מהתקופה הצלבנית. מבנה הקבר מתוארך למאה השנייה לספירה. היסטוריונים סוברים כי פה נקבר, נכדו של ר’ יהודה הנשיא. ר’ יהודה הנשיא עצמו. נקבר ככל הנראה בבית הקברות לעשירים יהודים בבית שערים. כדאי לעצור כאן להפסקה. יש מים ואפשר להיכנס לציון הקבר, להדליק נר, להתפלל או סתם להתרשם מהמבנה העתיק, שכיפתו צבועה בכחול. מהקבר יורדים בשביל שמתכסה בקוצים כל שנה, לעמק ובו עצי זית עתיקים בעלי גזעים עבים בצורות מסוקסות.
עולים אל מצפה ריש לקיש שבשמורת הסוללים. אין מצפה ואם היה כזה לא ניתן לראות כלום מבעד לעצים. אבל יש יער אלונים עתיקים בני מאות שנים. בלוט האלון מורכב מפרי שנעוץ בתוך כוס המכונה, “ספלול”. בישראל נפוצים שלושה מיני אלונים. אלון התבור, אלון התולע ואלון מצוי. האלונים והאלה, הם עצי החורש הארץ הישראלי הדומיננטיים. בעבר היו בארץ יערות עבותים של אלונים ואלות עתיקים. בתקופה העותומנית חוסלו מרבית היערות לצורך הסקה. במקומות רבים ניצלו אלונים או אלות בודדים עקב התקדשותם, בסמוך לציון קבר או מסורת.
רבי שמעון לקיש, “ריש לקיש” היה מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השני. פעל בטבריה במחצית השנייה של המאה השלישית לספירה, ושימש תלמיד חבר ובר פלוגתא מרכזי של גיסו, רבי יוחנן. מסופר כי היה שודד חסון גוף, שמכר עצמו כגלדיאטור. חזר בתשובה והפך לחכם גדול. “גן עדן אמר ריש לקיש אם בארץ ישראל הוא בית שאן פתחו” (מסכת עירובין). ממשיכים מערבה בשמורת הסוללים על גבי גבעה מיוערת. השביל מתפתל בין עצים ושיחים. בחודשים פברואר-מרץ, גן העדן גם פה. פריחה ססגונית מדהימה, ירוק רענן, אלונים, אלות ושקדים בפריחתם הלבנה. פוסעים בגן העדן האביבי. מצפון נשקפים רכס יודפת, תל חנתון וברכות אשכול שהן מרכיב חשוב במוביל הארצי. בדרום מערב מתנשא רכס הכרמל שעל קו האופק שלו כתב בהרחבה, מאיר שלו בספרו “גינת בר” . “בבוקר מואר הכרמל בקרני השמש העולה ואז אני יכול להבחין בערוצים ובשלוחות המשורטטים בו. אחר הצהרים אור השמש מופנה אלי וההר נעשה מקשה אפורה כחלחלה אחת. הנקודה הבולטת ביותר שעל רכס הכרמל היא המוחרקה, שנקראת על שם מנזר הכרמליתיים “דיר אל-מוחרקה” הסמוך מאד אליה. יש לה גם שם עברי ותקני שקבעה ועדת השמות הממשלתית הוא “קרן כרמל””.
מוסיף שלו וכותב כי “אזרחי ישראל ממשיכים לכנות את המקום “מוחרקה”, אולי כי “קרן כרמל” נשמע כמו עורכת דין צעירה ונמרצת ולא כמו פסגת הר שעליה מנזר. צחוק הגורל, דווקא השם הערבי “מוחרקה” – “מקום השריפה”, משמר זכר סיפור תנכ”י עתיק על אליהו הנביא שהתחרה מול נביאי האל “בעל” בתחרות הדלקת אש קורבן, בקרן כרמל”.
האל הכנעני “בעל” היה ממונה על פריון ועל הורדת גשם. בעברית, “גידולי בעל” הם גידולים שמסתפקים במי הגשמים ולא זקוקים להשקיה.
אליהו נחל ניצחון גדול בהבערת האש תחת מזבח הקורבן. אחר כך ירד אל הקישון ושחט 450 נביאי הבעל. לסיום הוריד גשם שסיים בצורת בת חמש שנים. לטענת מאיר שלו משמרת העברית את האמונה בבעל, הערבית את ניצחון אלוהי ישראל ואילו מדינת ישראל קבעה שם שמשכיח את הסיפור.
יורדים בשביל מערבה ועוברים מתחת לכביש 77. פונים דרומה ועוברים מתחת לכביש 79. בחורף מוצף המעבר תדיר על ידי נחל יפתחאל. אפשר לעבור מעל הכביש בזהירות במעבר חציה מרומזר.
פעם נקרא הצומת “המוביל”, על שם המוביל הארצי הסמוך. זהו צומת ראשי בגליל התחתון שבעבר היה פקוק בכלי רכב שעות רבות ביממה. המחלף שנבנה, פתר את הבעיה והפקקים זזו למקום אחר.
מנחל יפתחאל עולים בגיא אל מצפה אלון הגליל הידוע גם בשם “יפתחאל”.
בתחילת שנות השמונים הוקמו בגליל עשרות יישובים, במהלך התיישבות ובניה מהיר ורחב היקף, שנקרא “יהוד הגליל”. הוביל את המהלך שר השיכון אריאל שרון. המצפים מוקמו במקומות גבוהים, באזורים ריקים מאוכלוסייה. בסך הכול הוקמו 45 מצפים, ששינו את תמונת היישובים היהודיים בגליל. מבחינה דמוגרפית לא חל שינוי משמעותי. הערבים נותרו רוב מוחלט. היישובים החדשים נקראו מצפים. “מצפה” אינו צורת התיישבות כמו מושב, קיבוץ או יישוב קהילתי. המילה מצפה מכוונת למטרת ההקמה של היישוב שמטרתו לצפות ולשמור על סביבתו.
סיום המקטע בכניסה לאלון הגליל – יפתחאל.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר.
עריכה לשונית והגהה – מרב נוב.
© כל הזכויות שמורות.
פרטים על טיולים מודרכים בשביל ישראל