עצי השיטה – שיטים הנקראים גם צאלים, צומחים בנגב בסביבה מדברית צחיחה. השיטה מסמלי המדבר בארץ ובעולם, מוצאה מאפריקה והיא נפוצה באזורים חמים.
בעולם יש כ-1200 מיני שיטה. בישראל גדלים בר שיטת הנגב, שיטה סלילנית, שיטה מלבינה, ושיטת הסוכך. שיטה רעננה היא צמח נדיר בבקעת ים המלח. שיטה מכחילה היא צמח פולש המתרבה במהירות בחוף ובשפלה.
כדי לשרוד בסביבה המדברית מעוטת המשקעים, צומחת השיטה בערוצי הנחלים, האוצרים מים עמוק תחת הקרקע. שורשי השיטים מגיעים לקרקע הלחה בעומק האדמה. כך מתאפשרים למעשה תנאים נוחים במזג האויר הקיצוני שבמדבר.
עץ השיטה הוא מרכז של חיים במדבר. בעל חשיבות אקולוגית עצומה, מהווה מקום מקלט מוצל לבעלי חיים גדולים וקטנים, מקור מזון חשוב ולעתים יחיד לבעלי חיים רבים.
עץ השיטה יוצר מיקרו אקלים. תחתיו ובענפיו מוצאים מקלט ומזון ציפורים, יונקים, חרקים, זוחלים וטפילים (למחצה) כגון הרנוג השיטים.
בין ענפי עץ השיטה וסביבו התפתחה מערכת אקולוגית מורכבת ומופלאה, הכוללת עשרות מינים של יצורים חיים המקיימים בין העץ ובינם רשת קשרים מורכבת. מקצתם גורמים נזק לעץ ואחרים מעניקים לו שירותי האבָקה או הפצת זרעים. בעלי חיים רבים משתמשים בעץ השיטה כנקודת תצפית או כמקור צל. אחרים מקננים בין ענפיו או מטילים בהם את ביציהם. מגוון היצורים הרחב הזה מושך יצורים נוספים, בעיקר טורפים ואוכלי נבלות, אך גם יצורים שמקיימים יחסי הדדיות.
השיטה הסלילנית היא השיטה הגדולה הנפוצה בארץ. נופה דמוי פטרייה. שמה מגיעה מהפרי שצורתו כשל סליל. תרמילים רבים נושרים מתחת לעץ. הזרעים חומים, חלקים וקשיחים, קוטרם 3-4 מ”מ ורבים מהם נאכלים על ידי חרקים. השיטה הסלילנית שולטת בנופים דמויי סוואנה בערבה, בהרי אילת ובכל הנגב הדרומי והמזרחי.
שיטה סוככנית – עץ קטן יותר, בעל גזעים רבים, נופו דמוי פטרייה שטוחה ומכאן שם הצמח. שיטת הסוכך מוגבלת לוואדיות במדבר הקיצוני, שולטת בנופים דמויי סוואנה, בהרי אילת, בערבה ובערוצים העולים ממנה לנגב המזרחי.
צוף ומוהַל.-מוקד משיכה למגוון חרקים –
חרקים רבים ניזונים מצוף הפרחים וממוהַל העץ, המכילים ריכוז גבוה של סוכר. פרפרי כַּחְלִיל השיטה, מאביקים את השיטה כשהם עוברים מעץ לעץ. אחרים, כמו גבנונית השיטים, מנצלים את השיטה בלי לתרום לה דבר.
מקצת החרקים שניזונים מהצוף ומהמוהל מפרישים את עודפי הסוכר בטיפות המכונות “טל דבש”.
טיפות אלו משמשות מקור מזון המושך נמלים. גבנונית השיטים היא ציקָדה המקיימת יחסי גומלין מורכבים עם עץ השיטה. באמצעות חדק מציצה המוחדר לענפי העץ היא מוצצת את מוהל השיטה, המשמש לה מזון.
טל הדבש שהיא מפרישה מושך את הנמלה האורגת “אורגת האשלים”, אשר מפרישה סביבה סיבי משי וכך מגִנה עליה.
מגוון גדול של חרקים חיים בין ענפי השיטה וניזונים מעליה. מקצתם מוסווים היטב, הודות לדמיונם הרב לעלים ולקוצים של השיטה ואפילו ללשלשת ציפורים. עַשְׁקוֹץ השיטים הוא עש (פרפר לילה) שחי על השיטה וניזון מעליה. מחזור הרבייה של העשקוץ מותאם למחזור לבלוב השיטה. גם העשחר הוא עש שניזון מעלי השיטה, וגם זחלי העשחר בונים לעצמם מסתור מגללים וממֶשי. כיצד מוסווה מסתור זחלי העשחר? הוא דומה להפליא ללשלשת ציפורים!
העלעלית המשוישת היא חרגול שגופו הירוק מרושת לבן. העלעלית ניזונה מעלי השיטה. הבליטות ברגליה דומות לעלעלי השיטה ותורמות להסוואתה. היא מחדירה את צינור ההטלה שלה לתוך העורק הראשי של העלה ומטילה בו את ביציה. זמן הרבייה של העלעלית מתוזמן כך שהחרגולים הקטנים מתפתחים כאשר השיטה בשיא העלווה.
הרנוג השיטים – צמח טפיל למחצה המחדיר צינור לגזע השיטה ויונק ממנו מינרלים ונוזלים (למחצה -כי הוא בעל פוטוסינתיזה עצמאית).
צבאים וראמים – השיטה מושכת מגוון פרסתניים הניזונים מעליה ומפירותיה ונהנים מצִלה בשעות היום החמות.
הראם הלבן נכחד מארצנו בתחילת המאה ה-20, ומאז שנות ה-80 הוא מוּשב לטבע בהדרגה. הראם ממלא תפקיד חשוב ביותר בהפצת זרעי השיטה. הוא ניזון מהתרמילים, והזרעים שבתוכם מעוכלים ומופרשים מגופו עם הגללים. נמצא שהזרעים המעוכלים נובטים ביתר קלות לעומת זרעים שלא עוכלו ולכן החוקרים מקווים שהשבת הראמים לטבע תסייע לאושש את אוכלוסיית השיטים.
השיטה מופיעה במקורותינו במקומות רבים. את המשכן בנו מעצי שיטים.
השיטה משמשת סמל זיהוי בקרב הבונים החופשיים ורבים מהם נושאים סיכה או סמל של ענף שיטה על דש הבגד על מנת לזהות זה את זה.
יצורים רבים נהנים מקיומה של השיטה במדבר ומקיימים יחסי גומלין לתועלת השיטה והחיים בסביבתה.
עץ השיטה, הבולט והנפוץ ביותר בנגב, הוא נווה מדבר עבורנו ועבור מגוון היצורים החיים סביבו.