9. שביל ישראל.
מנחל עמוד עליון, לחניון נחל עמוד בכביש 85. מקטע תשיעי מצפון לדרום.
מרחק – 10 ק”מ.
נקודת ההתחלה – חניון נחל עמוד עליון. גן לאומי נחל עמוד.
נקודת הסיום – חניון נחל עמוד תחתון כביש 85.
הפרש גבהים 44+ -600-
נקודות עניין – עין יקים, בריכות שכווי, מבטשה, טחנות קמח, מצוקי עין סתר.
איש המסתורין – בן זוג קפדן. עיסוקו באומדן. ממליץ לדבר מעט ולהרבות במעשה.
שיר עברי – מחלק המוסר והשכל – (שני מקסיקנים על רכס) מאת מאיר אריאל.
- מקטע נחל עמוד, מיועד למיטיבי לכת. מהפניה לעין כובס ומטה, יש סולמות, יתדות, שיפועים, תהומות ותוואי שטח סלעי.
- קבוצות הצועדות בנחל מירון מחניון הפיתול, בלי לעבור בשער השמורה, מחויבות בתשלום דמי כניסה. כדאי לשלם לפני כן באתר כי בבריכות שכווי (בהן אין קליטה) יושב פקח ובודק.
יוצאים מחניון נחל עמוד עליון ומגיעים בשביל המסומן אדום למבנה בטון ישן – משטרת עין תינה בו פגיעות קליעים רבות. מבנה המשטרה הוקם על ידי הבריטים כדי לשמור על תחנת השאיבה שנבנתה כדי לתפוס את מי המעיין. הפגיעות בקירות נוצרו בתקופה מאוחרת בה שימש המבנה כאתר לאימונים באש. יורדים במדרגות נוחות אל עין יקים (תינה), שבערוץ נחל מירון. במעיין, תחנת שאיבה, רחבת אבן גדולה ומוצלת בעצי דולב ותות. מי המעיין מפכים וזורמים מתוך בית המשאבות הישן. זו הכניסה לגן העדן שבנחלי מירון ועמוד.
“אל גינת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרימונים” (שיר השירים ו’)
עץ אגוז, עץ רימון, נחל זורם וגפן. כולם נמצאים כאן.
משה רבנו חילק את משפחות הכהנים שיעבדו וינהלו בתורנות את עבודת המשכן ובהמשך ישרתו בבית המקדש. מסורת זו התקיימה לאורך הדורות. בימי בית שני התקיימו 24 משמרות כהונה. לאחר חורבן הבית נדדו משמרות הכהונה לגליל. משמרת “יקים” התיישבה באזור צפת. עין יקים על שם משמרת הכהונה – “יקים”. הר “פשחור” הסמוך, נושא את שמה הנוסף של המשמרת.
נחל מירון זורם לאורך כל ימות השנה. הולכים בשביל המוצל בחורש עבות. פוסעים לאורך גדות הנחל הזורם בין סלעים, עצי בוסתן, גשרונים ומבנים עתיקים. מים צלולים זורמים באמות בנויות על צלע ההר אל שרידי טחנות קמח, שפעלו פה בעבר. נחל מירון מצטרף אל ערוצו של נחל עמוד היורד מצפון. 300 מטרים צפונה ממפגש הנחלים, נובע מעיין מיוחד בשם “עין פועם”. מימיו נובעים ב”פעימות” לא אחידות ומכאן שמו.
אחד המבנים העתיקים, זוהה כ”מבטשה”. במבטשה בטשו (שטפו וניקו) צמר כבשים בתקופות שהיה בעל ערך כלכלי. כשהגיעו עולי ספרד אל צפת, במאה ה-16, חיפשו להם עיסוק שהיו מורגלים בו. שם, בספרד, עסקו בבטישת צמר. לבטוש פירושו לדרוך ברגלים על הצמר המלוכלך שנגזז בתוך מים זכים, זורמים. כך מקבלים חוטי צמר לטווייה, שמהם אורגים את אריג הצמר. בנחל עמוד היו מים זכים, והנה באו העולים ובנו את המבטשה. הבטישה לא נעשתה ברגלים. זרם מים חזק ירד בארובה והניע תוף גדול שבתוכו היו קבועים פטישים, שחבטו בצמר. שמעו של הצמר שבא מנחל עמוד יצא למרחוק, ונמכר באירופה במחירים גבוהים. ממשיכים עד לבריכות שכווי. יופי של מקום להגיע אליו, בכל עונות השנה. טחנת קמח עתיקה, גשרון מעל הנחל ועצי דולב ענקיים, המצלים על בריכות צלולות שתמיד מלאות. שביל “ים אל ים” ושביל ישראל חופפים במקטע זה.
במורדות נחל מירון ונחל עמוד, שרידים של עשרות טחנות קמח. שפע המים והשיפוע בו הם זורמים, אפשרו בניית טחנות קמח, שפעלו לאורך הדורות. איכרים מרחבי הגליל, הגיעו לכאן עם שקי גרעיני חיטה לטחינה. בזמן שנטחנו הגרעינים לקמח, אפשר היה להכיר את השכנים בתור, לכרות בריתות, לשדך שידוכים, לסחור ולהחליף מידע. כך נוצר “ערוץ” כלכלה ומסחר לאורך הנחל. טחנות הקמח הפסיקו לפעול בעידן המודרני. מנועים חשמליים ומנועי הבעירה מאפשרים לטחון מהר ובזול בהרבה מטחנת קמח המונעת על ידי המים הזורמים.
עד כה היה הטיול ברמת אוהבי לכת. מכאן ואילך הטיול הופך לאתגרי. אפשר לחזור מבריכות שכווי, לחניון נחל עמוד, ללכת צפונה לכיוון כביש 89 או לעלות בנחל שכווי לכביש 89. מיטיבי הלכת ממשיכים מטה אל החלק המאתגר.
השביל חוצה את הנחל על גבי גשרונים מספר פעמים. החורש העבות מידלדל, אפשר לראות את המצוקים הנישאים והמדרונות התלולים שבצדי הנחל.
לאחר שני קילומטר מגיעים לשביל העולה מזרחה לעין כובס. מכאן ואילך מאבדים המים את צלילותם והופכים לעכורים. אולי בגלל הכביסה מעין כובס. בקיץ המים זורמים לפעמים. השביל מטפס על מדרונות הוואדי. הערוץ מתחתר לעומק והמדרונות התלולים מספקים לא מעט רגעי פחד. מעקה ברזל הותקן לביטחון המטיילים על סף תהום, בקטע מפחיד במיוחד.
“חואן פקח עיניך, אתה עוד תיפול לתהוווווםםםםם”…. שירו של מאיר אריאל “מחלק המוסר והשכל” מתאים למקטע השביל עתיר התהומות. אגב – מוסר ההשכל בשיר – “מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה”. גם מי שאוהב לטייל בשביל ישראל כבר לא יכול להיגמל.
מצד מערב יורד נחל שמאי, שראשיתו בהר שמאי ליד מושב כפר שמאי. כולם על שמו של שמאי הזקן אב בית הדין, בן הזוג של הלל הזקן מתקופת ה”זוגות”. “בית שמאי” נודע כמחמיר, קפדן ושמרן לעומת “בית הלל “. ”לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהיה קפדן כשמאי” תלמוד בבלי.
“שמאי אומר, עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.” מסכת אבות.
ליד עין סתר, עוצרים להפסקה. עד לכאן זורמים מים לכל אורך הערוץ. מכאן נעלמים המים תחת הערוץ הסלעי ומופיעים מידי פעם בגבים או בנביעות זורמות.
מעין סתר מתפתל השביל ועולה על גבי צוק במדרון המזרחי, כדי לעקוף מפל בערוץ הנחל. תהום פעורה עמוק מתחת וברגע השיא רואים מלמעלה את המפל ואת נופי הנחל הפראיים.
ממשיכים בדרך נוחה עד שרואים את הכביש מעמיעד לצומת קדרים. סמוך לכביש פונים מזרחה ועולים על שלוחה המפרידה בין נחל עמוד לנחל עכברה.
נחל עכברה יורד מעכברה, כפר ערבי קטן ליד צפת, מפורסם בזכות מצוקיו הענקיים הנשקפים לנוסעים בכבישי הצפון.
נקודת הסיום בחניון נחל עמוד תחתון, הצמוד לכביש 85.
צעד צילם וכתב – אחאב בקר
עריכה לשונית והגהה – מרב נוב
© כל הזכויות שמורות.