הסניטרים של הטבע
עזניה – נשר – פרס – רחם
עָזניית הנגב, היא עוף ממשפחת הנציים בסדרת דורסי יום, מין יחיד בסוגו. צבעה חום כהה, צווארה וראשה קירחים וורודים, אורכה 98–112 ס״מ ומוטת כנפיה 2.50-2.80 מטר. משקלה 6.5-9 ק”ג.
לעזניית הנגב מקור גדול וחזק המסוגל לקרוע מחיות בעלות עור עבה, כדוגמת פיל, גמל ופרה, את עורן החזק. עזניית הנגב אוכלת עור, בשר ועצמות. את השערות היא מקיאה בגושים הנקראים: “צנפות”.
עזניית הנגב נפוצה בעיקר בערבות העשב של אפריקה ובעבר היה הנגב תחום גבולה הצפוני. העזנייה הייתה העוף הדורס הגדול ביותר שקינן בישראל, עד שנכחדה כמקננת בארץ. פרטים מזדמנים עדיין חולפים בשמי הנגב לעיתים רחוקות. בניגוד לנשר המקראי אין עזניית הנגב מקננת במושבות ומשום שמרחב המחיה שלה הוא עצום ממדים, היה הנגב מסוגל להכיל רק זוגות מעטים, עד שגם אלה נכחדו בגלל הרעלה משנית, התחשמלות, מחסור במזון, הפרעה אנושית באזור הקינון, ציד והברחה של גוזלים.
| DickDaniels (http://carolinabirds |
הנשר והעיט הם מינים של דורסי יום ממשפחת הניציים המאופיינים ברגלים בעלות טפרים המשמשות לתפיסת הצייד ובמקור גדול וחד המשמש לקריעת חתיכות בשר מהטרף, במקרה של העיט – טרף חי ובמקרה של הנשר – נבלות.
בתנ”ך אין אבחנה מובהקת בין הנשר והעיט וכך, מתואר הנשר בספר מיכה כעוף קרח [“הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר”, מיכה א’, ט”ז] ואילו העיט מתואר בספר בראשית כעוף הניזון מנבלות [“וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל-הַפְּגָרִים”, בראשית ט”ו, י”א] כאשר הכוונה במקרה זה היא לנשר.
בעולם הקלאסי (יוון ורומא) שימש העיט כסמלו של הצבא הרומי ובהמשך למרכיב מרכזי בסמליהם של בתי אצולה, ערים, אימפריות (כרומא וביזנטיון) ומדינות רבות (כארצות הברית).
כתוצאה מבעיות תרגום וזיהויים שגויים, נוצר בלבול בין החוקרים והבלשנים בנוגע לאבחנה בין הנשר והעיט בשפות השונות ולבסוף נקבע כי העוף אוכל הנבלות ייקרא נשר, וייחשב כמלך העופות, ואילו הדורס אוכל הטרף החי ייקרא עיט, למרות שהנו הראוי יותר לתואר המלך.
פרס – נשיא המדינה פרסקי קרא עצמו עליו.
מקור השם העברי בתנ”ך, שם הוא מוזכר כאחד העופות הטמאים למאכל. יש הגוזרים את שמו מן השורש פר”ס, על שום שהוא פורס (=שובר) עצמות ואוכל את המֵחַ שבהן. אזכורים בתנ”ך:
“וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֵּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה”
רחם – הרחם הוא מן הקטנים במינים במשפחה, הוא מופיע בציורים מצריים עתיקים רבים, ומכונה לפיכך גם “נשר מצרי” או “תרנגול פרעה”.
לרחם מספר התנהגויות נדירות בעולם העופות. הוא שובר ביצים ששדד על ידי הטלתן על סלע. יתרה מכך, ביצים גדולות הוא שובר על ידי נשיאת אבן במשקל של עד 300 גרם עד לגובה המתאים מעל הביצה, והשמטתה מעליה. יכולת זו מעידה על יכולתו להשתמש בכלים, יכולת הנדירה אצל עופות.
הרחם ניזון בעיקר מפגרים, אך לעיתים יכול לצוד יונקים קטנים, גיריות עכברים ואפילו נחשים. לשם צייד הוא משתמש בטפרים ארוכים, מעוקלים וחדים, בעוד שלשם אכילת נבלות הוא מצויד במקור קצר חזק ועבה המאפשר לו לקרוע בשר ועור ולנתק גידים.
תודה לקובי יחזקאלי על הההדרכה ועל התובנות.