אקליפטוס עץ העלייה הראשונה

עץ ממשפחת ההדסיים, שמוצאו באוסטרליה.  ניטע בארץ ישראל בשנות השמונים של המאה ה-19 בשטחים מוצפים. בהמשך ניטעו עשרות אלפי דונמים לצרכי צל, גננות ואפילו כעבודות יזומות, וכיום העץ מרבה עצמו באופן טבעי.  ריכוזים גדולים של העץ מצויים בחולה וביער חדרה. חורשות האקליפטוס, הן אחד מסמלי ההתיישבות והציונות הנוסטלגיים.

האקליפטוס, גדל במהירות ומחדש את עצמו לאחר כריתה או שריפה, בקלות. פריחתו מתמדת, עשירה בצוף המשמש את מגדלי הדבורים לדבש איכותי. עציו משמשים כחומר בניה זול לגידור בעיקר.

על פי המסורת, ניטעו האקליפטוסים כדי לייבש ביצות בראשית הציונות והעליה. בפועל, האקליפטוס איננו מתאים לאידוי מים, שורשיו מגיעים למי התהום ולכן לא תרם לייבוש ביצות.

העץ יכול להתנשא לגובה של עשרות מטרים.  גזעו מתעבה עם השנים. אם אינו נכרת, מגיע קוטרו לממדים מרשימים. העלים מדיפים ריח מיוחד, שמקורו בשמן האתרי שבהם.

הסוג  אקליפטוס כולל 700 מיני עצים ושיחים.  רובם באוסטרליה ובמלאיה. בארץ גדלים 60 מינים, רוב הפרטים הם מהמין אקליפטוס המקור, הפורח כל השנה לרווחת הדבורים והדבוראים.

כיום נטועים בארץ אקליפטוסים על פני שטח של 90,000 דונם, רובם בדרום הארץ.

האקליפטוס בעל מוניטין של התחדשות ושרידות בתנאים קיצוניים. נמצא ליד ערוצי נחלים ומקווי מים. נטוע בשדרות לאורך דרכים, בחורשות צפופות או בחורשות צל קטנות בנגב.

למרות יתרונותיהם, עצי אקליפטוס עשויים לגרום לנזקים ואף לסכנות חמורות.

הפרת המרקם האקולוגי – האקליפטוס איננו מין מקומי ואיננו חלק מהמערכת האקולוגית הטבעית בישראל. במקומות רגישים, בעיקר בשמורות טבע, אקליפטוסים תופסים את מקומה של צמחיית בר ופוגעים בעולם הצומח והחי הטבעי של הארץ. ליד נחלים הנזק חמור במיוחד.  עלי אקליפטוס מכילים חומרים חריפים שהטבע הישראלי איננו מכיר ומתקשה לפרקם. כשעלים רבים נושרים למים, הם פוגעים באיכותם ומזיקים לעולם החי שבהם.

פולשנות – בבתי גידול לחים מצליח האקליפטוס להתרבות ולהעמיד צאצאים רבים ודוחקים מינים מקומיים. תכונה זו גורמת לכך שעצי אקליפטוס צומחים גם במקומות שהאדם לא התכוון שיהיו שם ומחמירים את הפגיעה בערכי טבע ובמערכת האקולוגית הטבעית.

בטיחות – ענפי האקליפטוס עשויים לקרוס וליפול באופן מפתיע, תחת משקלם העצום. יהודית, גיבורת ספרו של של מאיר שליו “כימים אחדים” נהרגה בקריסת ענף אקליפטוס.

עקב הסיבות לעיל מתקיים בשנים האחרונות ויכוח אקולוגי בין רשות הטבע והגנים לגורמי סביבה מורשת וחקלאות על עתיד האקליפטוסים בארץ.

שנים רבות היה האקליפטוס מסמליה הבולטים  של ההתיישבות היהודית בישראל ושל המאבק לייבוש הביצות. עם הזמן נדחק מעמדו, ובאזורים מסוימים הוא נכרת בשל תפישתו כזן פולש שדוחק מינים מקומיים. באחרונה זוכה העץ לעדנה מחודשת מצד גורמים שונים, שמעוניינים לנצלו הן כענף כלכלי והן למטרות סביבתיות “ירוקות”.

“האקליפטוסים עתידים לשחק תפקיד ראשי בתרבות הייעור בחלקות נרחבות של הגלובוס”

(פון מילר -נביא האקליפטוס)